מוחמד- חמודי - הית׳אם תמימי محمد هيثم التميمي
בן שנתיים וחצי, מנבי סאלח.
עיצוב: להב הלוי
יום חמישי 1.6.23, השעה 16:00, הצבא סוגר את שער הברזל ומציב מחסום בכניסה לכפר. רוטינה המתרחשת פעמים רבות. גם התסריט הנלווה מוכר. המחסום מרוחק 200 מ’ בקו אוירי מביתם של היית׳אם ומרווה תמימי ובניהם: מוחמד (חמודי) ואוסאמה. המחסום, כתמיד יוצר פקק.
18:30 היית׳אם שב ממקום עבודתו כשף בבתי מלון ברמאללה. הוא עומד בפקק. מרווה והוא תכננו להגיע למסיבת יומולדת משפחתית בכפר דיר ניזאם הסמוך. אך החליטו לוותר נוכח מגבלות הכניסה והיציאה מהכפר. מעדיפים לבקר קרובי משפחה בביתם במרחק של 100 מ’ במקום. היית׳אם משחק עם חמודי בחצר. חמודי רץ סביב לרכב המשפחתי. פעוט אנרגטי היה. מרווה בבית, מתארגנת.
השעה 20:20, האב מבחין בשני ג׳יפים נכנסים לכפר. למוד ניסיון הוא מבין שעומדים להתפתח עימותים. הוא רוצה להגן על הילד ומכניס אותו לרכב. מייד נורות שתי יריות מכיוון המגדל הצבאי שמעל שער הברזל. אחת פוגעת בשמשה, שנייה בלוח השעונים. האב מחליט לזוז משם. הוא רוצה להגן על הילד, הוא נוסע לאחור ומסובב את הרכב. עוד 4 כדורים נורים לעברם: אחד פוגע בראשו של חמודי, שני בכתף של היית׳אם ושניים נוספים ברכב.
מספרת מרווה: ״ שמעתי ירי, יצאתי וראיתי שכל החולצה של בעלי מלאה דם. הוא לא שם לב שנפגע, כי היה עסוק בחמודי. חמודי נפגע בראש. כשראיתי אותו אמרתי: חמודי הלך״. היית׳אם רועד מפחד נוהג לבית קרוביו. שם מצטרף אליהם הקרוב והם נוסעים למחסום. במחסום הם צועקים שיש פצוע במצב קריטי. והם זקוקים לאמבולנס. בתחילה מסבירים להם שיתקשרו לרמאללה. אבל אז הקצין האחראי מפנה אותם להמתין סמוך להתנחלות חלמיש.
חמודי מפונה לבית חולים ישראלי. היית׳אם לבית חולים ברמאללה. מרווה רוצה להתפנות עם התינוק שלה. חייל מאיים עליה בנשק שתסתלק או שיפגע בה. רק למחרת מקבלת מרווה היתר להיות לצד בנה. היית׳אם מקבל רק לאחר 4 ימים.
5 ימים נע חמודי בין חיים למוות עד שהרופאים קבעו שמדובר במוות קליני. ושיש לנתקו מהמכשירים. ב-5.6 חמודי מת. ״חלמתי לראות את חמודי ואוסאמה גדלים יחד, לומדים בביה״ס, באוניברסיטה. חלמתי שאהייה בחתונתו״.
הצבא תקף כבר למחרת וגם במסע הלוויה. בשני המקרים נוספו פצועים. גירסת צהל הראשונה: נפגע מירי פלסטיני. גירסת צהל השנייה: נפגע מחיילים שהגיבו בירי על אש שהופנתה למגדל השמירה. גירסת אנשי הכפר: לא היו יריות מקדימות. גירסת צהל: זיהוי שגוי. לא נפתחו תהליכים נגד היורים. נזיפה לקצין שירה באויר ובלבל את החייל. על פי יש דין: מתוך מאות תלונות שהוגשו נגד פגיעות חיילים באזרחים פלסטינים, רק 1% מהן הגיעו לכדי כתב אישום.
מקורות: הארץ (גדעון לוי), בצלם, שיחה מקומית ויש דין.
עיצוב הכרזה: להב הלוי.