נער, נערה, שניהם בני 15, מתגוררים במחנה פליטים, 23,500 בני אדם על 0.5 קמ״ר. נער, נערה, פלסטינים, ומשום כך הם שקופים. מתוייגים בשם הגנרי - מחבלים / נזק אגבי / זיהוי שגוי. אבל היו להם חיים, היו להם רצונות, פחדים, משפחה, חברים. עד שכדור מכוון היטב לבטן או לראש או ללב גודע כל זאת.
יום שני, מחנה הפליטים ג׳נין. השעה 5 בבוקר. כוחות מיוחדים פושטים על המחנה. המטרה מעצר / הוצאה להורג של מבוקשים. הם פושטים על בית ועוצרים את האב לחקירה. לידו אשתו ההרה, וילדיהם בני ה-4 וה-6 מבוהלים ובוכים לנוכח צעקות החיילים וכלי הנשק.
עשרות כלי רכב ומסוק של תגבורת מצטרפים אליהם. סירנות המחנה מופעלות. פלישה. אנשים מבוהלים נמלטים. צלפים על גגות הבתים יורים. לוחמי התנגדות יורים חזרה. מטענים מאולתרים, פיצוצים. טילים על בית. ירי על אמבולנסים בזמן פינוי. 100 פצועים, ביניהם עיתונאי שנורה בבטנו. 5 הרוגים ועוד אחת שמתה מפצעיה יומיים מאוחר יותר. חלקו המערבי של המחנה הופך לגיהנום של אש ודם.
אחמד יוסוף סאכר أحمد يوسف صقر
בן 15.
עיצוב: להב הלוי
השעה 8 בבוקר. 3 שעות לתוך האש. עומד אחמד עם קבוצת נערים המיידה אבנים. הכוחות מצויים במרחק של 200 מ׳ מהם. הרחק מטווח סכנה. רכב משוריין. חייל, דרך חרך ירי צר, כדור אחד בבטן. לירות כדי להרוג או לפצוע קשה. הוא נופל. העזרה מתעכבת. הוא מובא לביה"ח. מת. כדור אחד. ישר לבטן.
סדיל נע׳נע׳ייה ע׳סאן טורקמאן سديل غسان تركمان
בת 15.
עיצוב: להב הלוי
העימותים לא היו על פתח ביתה של סדיל. הסירנות נשמעו בכל מקום. כולם במתח. אביה מספר: ״בשנתיים האחרונות המצב נהייה ממש מפחיד. הילדים מדברים על הפלישות ועל מוות יותר מאשר כל דבר אחר״.
סדיל מדברת עם בני הדודים דרך החלון. האב מרחיק אותה מהחלון מחשש לצלפים. ״אמרתי לה לא לעמוד ליד חלונות. הסתובבתי והלכתי שני צעדים לתוך הבית. ואז הבן הקטן שלי אמר: סדיל נפלה לרצפה״. סדיל פתחה הדלת כדי לצלם את הכוחות יוצאים מהמחנה. היא אהבה לצלם ולתעד. חייל מתוך רכב משוריין, במקום בו אין עימותים וסדיל לא חמושה, מחליט לירות בה. כדור אחד. לראש. היא נופלת.
״מיהרתי אליה. היא דיממה. כדור בפנים. הרמתי אותה. מסרתי לאמבולנס. דאגתי שיפגעו בילדים כשהם יצאו לרחוב אז חיכיתי עד שיבואו לשמור עליהם. הגענו אליה חצי שעה אח"כ. היא לא נשמה. עברה החייאה. אבל המוח נפגע מהיעדר חמצן. מתה כעבור יומיים.
״החיילים שיורים אש חיה על אזרחים מתכוונים להרוג כמה שיותר מהם. ישראל רוצה להעניש את כל המחנה, כי אנשי המחנה מסכימים שיהיו בו לוחמים״.
סדיל סיימה כתה ח׳ בביהס של אונר״א במחנה. היא הייתה פעילה מגיל צעיר בתאטרון החופש. מאוד אהבה לסייע בהשתלבותם של הילדים הקטנים בפעילויות התאטרון. היא אהבה לשיר, ללמוד. היא גדלה בתאטרון ושם חונכה.
בת 15, כדור בראש, כי צילמה.
מקורות: הארץ, שיחה מקומית, DCI-P, MEMC.
עיצוב הכרזות: להב הלוי.