חברות וחברים יקרים,
ראשית, אנו מקווים שאתם ויקיריכם/ן צולחים את התקופה האיומה הזו באופן נסבל, ומייחלים לכך שנדע ימים טובים יותר.
הימים הללו מלאי העומס הנפשי הפיסי והרגשי מביאים איתם גם התלבטויות וחילוקי דעות בינינו. המלחמה, שבחסותה התגברה מאוד האלימות בשטחים וגם לצימצום חופש הביטוי וזכויות אדם במדינה, מעלה סדרי עדיפויות שונים גם בינינו הן בעמדה לגבי המלחמה עצמה ומטרותיה והן באופן שעלינו לפעול עכשיו בהקשרי הכיבוש.
למרות חילוקי הדעות כולנו אוחזים בהמשך הנחישות למאבק בכיבוש ולהבנה שהכיבוש הוא סיבת היסוד העיקרית למצב הנורא אליו הגענו. אנחנו גם מאוחדים בדעה שעל מה שהקמנו ופעלנו במסגרת "מסתכלים לכיבוש בעיניים" אסור לוותר, חשיבותו קריטית לעתיד המקום שבו אנחנו חיים.
חלק ניכר של פעילותנו שובש מאז החלה המלחמה. הגשרים, המאהל בשרונה, הפעילות הקבועה בזעתרה והנכחת הכיבוש במסגרת המחאה הכללית. נחלנו גם אכזבה וכשלון בהגנה על קהילות רשאש ו וואד א סיק. גם פעילות המסיק, שבתקופה זו היינו אמורים להיות בעיצומה, מתבצעת באופן מצומצם בלבד. כולנו נטלנו חלק בפעילויות אלה וחשים במחסור ובחיפוש דרך כיצד להמשיך במאבק ובפעילות.
חברות וחברים רבים הצטרפו לפעולות המחאה השונות, חלקנו הצטרפנו ליעקב גודו שאיבד את בנו תום ב 8.10 ושהקים מאהל מחאה מול הכנסת, כן הצטרפו לפעולות אחרות בדרישה להדחת הממשלה ולהחזרת החטופים. חלק מביטויי המחאה הללו, בעיקר אלה שנתפסו כ "שמאלנים", נתקלו בהתנגדות אלימה ואנטי דמוקרטית של המשטרה ואנחנו צריכים לקחת זאת בחשבון. בתוך גל הזעם הכללי שכולנו שותפים לו אנחנו צריכים למצוא את הדרך להשמיע שוב את קולנו הייחודי ולהצביע על הקשר בין "המצב" לכיבוש.
בשטחי הגדה המצב קשה מאד. המתנחלים מנצלים את המלחמה כדי למרר את חיי הפלסטינים ולקבוע עובדות בשטח, והצבא בחלקו הגדול תומך ומעודד את ההפקרות.
כנגד המציאות הזו פעלנו כמיטב יכולתנו הצנועה בשני ערוצים, האחד הפניית תשומת לב תקשורתית למצב והשנייה נסיון להניע מאמצים דיפלומטיים שילחצו על ממשלת ישראל לבלום את התופעה. בשניהם נחלנו הצלחה מסוימת. כתבות רחבות פורסמו הן בעיתונות הישראלית והן בעיתונות העולמית, כולל בכלי תקשורת מרכזיים. האמריקאיים ברשות הנשיא ביידן עוסקים בכך ואף באירופה יש לכך היענות. פגישה שהתקיימה בין פעילים ישראליים, כולל גיא, לבין שגריר גרמניה ודיפלומטיים נוספים, שבניגוד לאירועים דומים בעבר אף פורסמה בפומבי, היא עדות לכך. לפעילות הזו יש השפעה מסויימת על המצב בשטח, אם כי היא רחוקה מלהספיק.
אז מה בהמשך? כיצד ממשיכים לפעול בצל המאורעות?
אנחנו שבים לליווי בדרום בקעת הירדן, התחלנו ללוות קהילה חדשה ואנחנו מקווים שלאחר הגשם, עם צמיחת המרעה, נשוב לקהילות נוספות.
נמשיך לנסות למסוק זיתים בסיוע לפלסטינים, בשיתוף פעולה עם הגופים האחרים שעוסקים בכך.
אנחנו מנסים להקים את מרכז הפעילות בעוג'ה. המבנה הראשוני כבר קיים בשטח, עכשיו נדרש למסד אותו ולהתחיל בפעילות.
המשך הנוכחות במדיה ובתקשורת, תוך הצבעה על המצב בגדה ועל הקשר בין הכיבוש למצב הכללי.
ואולי החשוב והמאתגר מכל – חזרה להשמעת קולנו ולהנכחת הכיבוש במסגרת המחאה ההולכת ומתעצמת כנגד הממשלה. תוך זהירות שלא לפגוע במאמצים וברגשות האחרים. החזרת המסר לרחוב עלולה להתקל בהתנגדות אלימה של המשטרה, כולל מעצרים. וכן באלימות מצד בריוני הימין. נצטרך לקחת זאת בחשבון.
בברכה ובשותפות,
צוות מסתכלים לכיבוש בעיניים