הדברים שלהלן נכתבים ממש בעצם השעות שבהן עוזבים אחרוני התושבים שנותרו בראס עין אל-עוג'ה את המקום שבו חיו שנים רבות.

האירוע הנורא הזה הוא, קודם לכל, אסון בלתי-נתפס עבור המשפחות שסבלו קשות בשנתיים וחצי האחרונות, אבל גם מקפל בתוכו טראומה קשה עבור קהילת פעילות ופעילי זכויות האדם שחבריה עשו מאמצים כבירים כדי להגן על תושבי הקהילה אל מול המתקפות הקשות על התושבים. הגרעין העיקרי והמתמיד היה של פעילות ופעילי "מסתכלים לכיבוש בעיניים" אבל צריך לציין שאליהם הצטרפו, בעיקר בעת האחרונה, מתנדבים ומתנדבות נוספים מהארץ והעולם.

רובנו, אם לא כולנו, חווים בימים הללו תחושות קשות של כישלון, כאב וצער, תסכול ואף זעם על הגירוש המתועב הזה. רבים מאיתנו שואלים שאלות קשות ונוקבות על עתיד המדינה והחברה שמאפשרות את מעשה הנבלה הזה ואיננו שוכחים לרגע את זוועות פשעי המלחמה שביצע, וממשיך לבצע, צבא ההגנה לישראל נגד אוכלוסיית רצועת עזה.    

צריך להדגיש, מי שביצעו את עיקר פעילות הטרור האלימה, היומיומית, כלפי תושבי הקהילה היו טרוריסטים יהודים משיחיים ואלימים, יושבי מאחזים בלתי-חוקיים שהוקמו בכוונת תחילה קרוב לזירת הפשע. אבל פושעי הטרור הללו לא היו מצליחים במזימתם ללא תמיכה משמעותית של רשויות שלטוניות שתפקידן, על פי דין, היה להגן על תושבי הארץ הכבושה, והגדה המערבית היא, גם על פי החוק החל בישראל, שטח כבוש. זה מתחיל בעצימת עין לנוכח פשעי הטיהור האתני ומממשיך בשיתוף פעולה אקטיבי של גורמים רבים. חשוב להזכיר אותם, כעת ולדיראון עולם. אלה הם צה"ל, הריבון בגדה המערבית, בפיקודם של האלוף אבי בלוט וחבר כפופיו, מחוז ש"י של משטרת העבריין המורשע הכהניסט, הרשימה כוללת גם את הגוף הצבאי בעל השם המכובס "המינהל האזרחי", את נבחרי ועובדי המועצה האזורית וכמובן את הפוליטיקאים בכל הדרגים שתומכים לפני ומאחורי הקלעים בטרור היהודי ובטיהור האתני של שטחי C, כשלב ראשון בתוכנית להחיל את הריבונות הישראלית בגדה ולנקות אותה מתושביה.

פעלנו בנחישות ובאומץ נגד כוחות חזקים מאיתנו שחברו לזוועה הזו ולא יכולנו להם. ספק רב אם ניתן היה לשנות את התוצאה המרה הזאת. עבור רבים מאיתנו מה שהתחולל ב"ראס" היה המשך מכמיר לב של חוויות גירוש קהילות פלסטיניות רבות שחווינו בשנתיים- שלוש האחרונות. למרבה האימה, רוב הסיכויים שממשלת הימין "מלא-מלא" הזדונית תמשיך לתמוך בפעולות טרור יהודי וטיהור אתני כל זמן כהונתה, וגם אם תובס בבחירות הקרובות בהחלט לא ברור שתוצאותיהן יביאו לשינוי מהותי.

יש לציין "גורמים מסייעים" נוספים לטיהור האתני, ובכללו לגירוש ראס עין אל-עוג'ה. קשה להתעלם מהאדישות של רוב הציבור הישראלי הכולל את "המחנה הליברלי-דמוקרטי" למציאות הזוועתית בשטחים הכבושים, למרות ש"פה ושם" ניתן לזהות הצטרפויות של אוהדים/ות חדשים לפעילות ה"נוכחות מגינה". מתסכלת מאוד העובדה שרוב כלי התקשורת הישראלים, להבדיל מהבין-לאומיים, מיעטו מאוד לעסוק בעניין. יש להזכיר גם את האימפוטנטיות של מדינות האיחוד האירופי שמודעות היטב לזוועות אך כמעט שאינן עושות דבר למעט הצהרות שאינן תורמות דבר (כולל ההכרה במדינה פלסטינית). גורם מסייע אחרון שאזכיר כאן הוא התמיכה המקוממת והכמעט- מוחלטת של בית המשפט העליון בישראל בהתנהלות השערורייתית של כוחות הביטחון בגדה המערבית.

ואולי חשוב מכל אלה, הולך ומתברר שעל אף שהממשל האמריקאי הטיל וטו על סיפוח הגדה המערבית דה -יורה על ידי ישראל, הוא מאשר בשתיקה את המשך הסיפוח דה-פקטו של שטחים עצומים בגדה. סביר להניח שהדבר מתואם גם עם ערב הסעודית ואיחוד האמירויות.      

כמובן שניתן להוסיף ולהרחיב עוד אבל נדמה לי שהתמונה די ברורה ולא נכון "ליפות" אותה. התמונה קשה מאוד ולפחות בנקודת הזמן הנוכחית קשה למצוא או להציע בשורות טובות.

אבל, דווקא מהמקום הזה נכון לדעתי להתעשת ולהציב אתגרים לשנתיים-שלוש הקרובות, שהרי אני בטוח שרובנו משוכנעים, עוד יותר מבעבר, שהמצפנים הערכיים והמוסריים שלנו ממש אינם דורשים כיול מחדש וכי עלינו להמשיך במאבק. אני מבקש להעלות  כאן סדרת עקרונות שחיוניים לדעתי  לפעולת ארגוני זכויות האדם בישראל, ובהם "מסתכלים לכיבוש בעיניים":          

● להמשיך, ואף להעצים, את פעילויות הנוכחות המגינה בגדה המערבית, גם אם הסיכויים למנוע גירושים עתידיים של קהילות אינם גבוהים. הדבר נכון מכל הבחינות, החל מהמוסרית-ערכית ועד לצבירת תיעוד של פעילות נפשעת טרוריסטית וממסדית.

● יש להדק את שיתוף הפעולה בין הארגונים לצורך גיוס מוגבר של פעילים, ייעול הפעילות התקשורתית, קשר עם גורמים דיפלומטיים ועוד.

● יש לייצר קשר רצוף ואיכותי עם גורמים מובילים במפלגה הדמוקרטית האמריקאית, בתקווה שכוחה יתחזק בבחירות האמצע בנובמבר הקרוב, ולקראת הבחירות לנשיאות ולסנאט בעוד שלוש שנים. הדבר הכרחי ולגיטימי ביותר בוודאי לנוכח העובדה שממשלת הבלהות וראשה "הימרו" על המפלגה הרפובליקנית. הממשל האמריקאי הנוכחי מעניק גיבוי לממשלת ישראל ולגורמי הימין הקיצוני בפעילותם הנפשעת בגדה המערבית.

● עלינו להשתלב במאמצים להחלפת השלטון בישראל לקראת הבחירות הבאות, גם אם מרכיבי האלטרנטיבה האפשרית ממש אינם "משמחים" אותנו. כמובן שנעשה זאת ללא קיפול דגלינו, ותוך תמיכה במפלגות הערביות שעשויות להיות גורם מפתח בבחירות. עלינו להמשיך ולנצל כל הזדמנות כדי להעביר את מסרינו לציבור.

● גם אם הדבר נראה בלתי-אפשרי עלינו לדרוש מהמדינה דווקא עכשיו לקבל אחריות על מחדליה בהגנה על האוכלוסיה הפלסטינית , ולפצות את הקהילות הפלסטיניות המגורשות על נזקי הגוף והרכוש האיומים שנגרמו לתושבים בשל פעילות הטרור היהודי הנפשעת. ומעבר לכך, עלינו לדרוש להשיב את כל הקהילות המגורשות למקומות מהם גורשו.אני משוכנע שניתן יהיה להגיע לאוזניים קשובות רבות בעולם בעניין זה, ואולי אף למנופי לחץ על הממשלה הנוכחית וזו שאחריה.

● חרף התסכול מאוזלת היד של האיחוד האירופי והחברות בו  יש להמשיך ולהפעיל לחץ על האיחוד ועל חברותיו.יש לזכור שקיים סיכוי שהמציאות המתסכלת הנוכחית תשתנה  בעקבות שינויים פוליטיים שאינם נראים כעת בעין.  

המחבר הוא אקטיביסט ורב חילוני-הומניסטי