אני מציין בחודש זה 5 שנים לפעילותי בשטחים הכבושים בגדה המערבית. מדובר בנקודת ציון שממש איננה "סיבה למסיבה" אבל לרגל האירוע אני משתף אתכם.ן, חברותי וחברי, במספר הערות ותובנות שלי שמתייחסות לתקופה האינטנסיבית והמאתגרת הזו שהשפיעה מאוד על חיי ועל תפיסותי.

הדברים מוקדשים לאיימן ע'רייב-أيمن غريب פעיל זכויות האדם הפלסטיני האמיץ, מתעד עוולות הכיבוש והפרת זכויות האדם. איימן כלוא במעצר מנהלי שהושת עליו למשך 6 חודשים. המעצר המנהלי הוא אחד ממנגנוני הכיבוש, השרירותיים, האכזריים ביותר, שמופעל באמצעות המערכת הצבאית, ללא הליך שיפוטי. המנגנון הזה, מרכיביו ודרך התנהלותו לא מוכרים לרוב הישראלים. על פי דיווחי ארגוני זכויות אדם בישראל כלואים כעת במתקני כליאה, בתנאים איומים, למעלה מ-3,000 פלסטינים בהם קטינים. על פי ניסיון העבר למעלה מ-90% מהם ישוחררו, לאחר תקופות כליאה שונות, ללא כתבי אישום.

אם כן, במשך שנים לא מעטות השתתפתי בהפגנות ובפעילויות שונות נגד הכיבוש ועוולותיו. התבטאתי בפלטפורמות שונות ותרמתי מכספי לארגונים שעיסוקם בכך. אבל רק משעה שהתפניתי מקריירה מקצועית אינטנסיבית ותובענית יכולתי להרשות לעצמי להצטרף לפעילות עקבית ומתמדת ב"שטח". מאז פברואר 2021 ועד היום השתתפתי במאות פעילויות שונות ב"גדה", החל  מליווי רועים ועד נוכחות מגינה, כולל מסיקים, סיוע לחקלאים וסיוע הומניטרי. כמו כן השתתפתי בהפגנות לצד פלסטינים ובפעולות הזדהות כמו עמידת הסולידריות בצומת זעתרה (תפוח).

אני חייב תודה לרבות.ים, אבל אציין כאן שני "מנטורים" שליוו אותי למן ההתחלה, Guy Hirschfeld  ו-הרב Arik Ascherman. מדובר באנשים שונים מאוד זה מזה בפרמטרים רבים, אבל דומים בעוז רוחם ובמסירות הנפש העצומה שלהם. למדתי משניהם רבות ואני אסיר תודה להם.

המציאות שהיתה לפני 5 שנים במקומות בהם פעלתי, עם חברות וחברים,  בעיקר בדרום בקעת הירדן, הייתה בעייתית מאוד אבל כיום היא קשה כפל- כפליים. בשנתיים הראשונות הצלחנו ברוב המקרים לסייע לרועים ולרועות הבדואים-פלסטינים לצאת עם עדריהם, הן בדרום הבקעה והן באזורים אחרים, חרף התנכלויות קשות ומחפירות של  הטרוריסטים היהודים יושבי התנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים. במקרים רבים מדובר היה גם בהתנכלויות שנתמכו על ידי הצבא והמשטרה. אני זוכר היטב, מהתקופה ההיא, תמונות של עדרים רבים אותם ליווינו במרחבים שממזרח להתנחלות מבואות יריחו ומדרום לה בשטח הרחב שבין מערג'את לראס עין אל-עוג'ה. אלה תמונות שאי אפשר לראות כמותן  בימים אלה כי הקהילות הללו גורשו מאדמתן ומבתיהן.

בשלוש השנים האחרונות, מאז כינונה בדצמבר 2022 של ממשלת הימין מלא- מלא, המטורפת והזדונית של הנאשם ושותפיו, ועוד יותר מאז 7 באוקטובר 2023, "הצליחו" טרוריסטים יהודים משיחיסטים אלימים, במהלך זוועתי וזדוני "מתגלגל", תוך שיתוף פעולה מחפיר ובלתי נסלח של כוחות ורשויות הכיבוש (צה"ל, משטרה, המינהל האזרחי והמועצות האזוריות) ליצור מציאות איומה שבה עשרות קהילות בדואיות-פלסטיניות גורשו מדרום הבקעה ומאזורים נוספים, לאחר התעמרויות קשות, החל מאיומים ועד גזל והרס.

עיקר הפעילות שלי ושל  חברי וחברותי מאז פרוץ המלחמה התמקדה ב"נוכחות מגינה" שעיקרה ניסיון לסייע לקהילות לשרוד את המתקפות עליהן ולתעד אותן. למרבה הזוועה והצער לרוב לא הצלחנו וכוחות השחור שמוזכרים למעלה, שזוכים לרוח גבית ולתמיכה של  ממשלת נתניהו, הצליחו לקדם באופן דרמטי את הטיהור האתני של שטחי C.  מדינת ישראל, בדגש על צה"ל הריבון בשטח, מועלת באופן בוטה ומקומם באחריותה על פי הדין הבינלאומי, שלא לדבר על המוסר היהודי, להבטיח את שלומם של כל התושבים שיושבים ברחבי הגדה המערבית.

הדבר המזעזע ביותר מבחינתי, שאותו גיליתי זמן קצר אחרי שהצטרפתי לפעילות, הוא הסימביוזה המרושעת והמתועבת בין צה"ל והמשטרה ורשויות הכיבוש הנוספות לבין הטרוריסטים היהודים המשיחיסטים האלימים ושולחיהם. קשה לי למצוא את המילים הנכונות לתאר את המשבר שחוויתי כמי ששרת בצה"ל בשירות קרבי, בסדיר ובמילואים עד גיל 47, עת נחשפתי לסימביוזה הזאת, שהלכה והתפתחה ככל שהזמן חלף למימדים בלתי-נתפסים. "צבא ההגנה לישראל", הצבא "שלנו", נהפך בהתנהלותו הביזיונית בגדה המערבית, לכלי שרת של קנאים משיחיים, שחלקם חברי ממשלה וכנסת,  במימוש חזונם המטורף לנישול הפלסטינים מאדמותיהם ולהקמת יישות שאין בינה לבין הערכים עליהם נוסדה מדינת ישראל, שעיקריהם כלולים במגילת העצמאות, כל קשר.

חמש השנים הללו הפגישו אותי, עם מה שכמעט לא פגשתי מקרוב כל שנות חיי קודם לכן. פגשתי ברוע מוחלט ומזוקק. פגשתי אותו, מקרוב, בפניהם ובמעשיהם האיומים של הטרוריסטים היהודים שמונעים על ידי רבני אופל ופוליטיקאים משיחיים קיצונים. פגשתי את הרוע לעיתים קרובות בפניהם של החיילים, החיילות והשוטרים, גם כאשר הם מגיעים לשטח רעולי פנים. ה"חוויה" הזו איומה ונוראה בעיקר משום שהיא ממחישה שיש בנו רבים שממש אינם "טובים" יותר מצוררי העם היהודי לאורך הדורות.

אינני מתכוון בכך רק לטרוריסטים הפורעים, אלא לכל מי שמאפשרים להם לבצע את הזוועות, לכל מי שיודעים ושותקים, וגם לכל האדישים שאינם מעוניינים לדעת. התחושה שהלכה והתחזקה בי, שאותה אני מבטא בשנה האחרונה, היא שמדינת ישראל זו שרשויותיה מאפשרות ומעודדות טרור יהודי וטיהור אתני, ואף מממנות ומציידות את הטרוריסטים, ומדינה שרוב הציבור שלה אדיש ומתכחש לזוועות, איבדה את  זכותה המוסרית להתקיים.

אין ספק שעדיין לא הגענו, ואולי גם לא נגיע, לדרגת הרצחנות של צוררי היהודים שמוזכרים למעלה, אבל אני מבקש לטעון בפרספקטיבה של חמש השנים, ובעיקר של שלוש השנים האחרונות, שישראל מבצעת "המתה איטית" אכזרית של האוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית ובעיקר בשטחי C. בנוסף  לטרור הישיר והאלים מדובר במגבלות קשות וזדוניות על תנועת הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית, מה שגורם לפגיעה אנושה בפרנסתן עשרות אלפי משפחות. זה כולל מניעה או הערמת קשיים בגישה לשטחים חקלאיים ולמקורות מים, הרס בתים, הצבת קשיים על יציאה לטיפולים רפואיים ועוד כהנה וכהנה פעולות מתועבות שתוצאתן היא סבל ומצוקה קשים מנשוא.

נקודות האור באפילה הזו הם הפעילות והפעילים היקרים, הנחושות והנחושים,  שעושים ימים כלילות ברחבי הגדה המערבית בפעילות שמנסה לצמצם את הזוועות, להתייצב מול הטרוריסטים ותומכיהם, לתעד את הזוועות והעוולות, ולהפגין באופנים שונים אנושיות וסולידריות עם האוכלוסיה הפלסטינית שמאויימת ומותקפת. זאת היא זכות גדולה להיות חבר בקהילה הקטנה והמופלאה הזו, ששומרת במשהו על המצפון והאנושיות במציאות שלנו. אזכיר כאן את הארגונים שבהם אני מעורב: בראש ובראשונה "מסתכלים לכיבוש בעיניים" וכן "קול רבני לזכויות אדם" ו"תורת צדק". לא הייתי יכול לעשות זאת ללא תמיכת המשפחה בפעילותי והדבר אינו מובן מאליו.

לסיום אני מבקש לציין שנדרשים פעילות ופעילים רבים נוספים כדי לספק מענה לקהילות במציאות שבה ההתנכלויות והמתקפות גוברות.

• הכותב הוא אקטיביסט ורב חילוני- הומניסטי