יום ראשון – פעילים של "מסתכלים לכיבוש בעיניים" הגיעו לפסאיל למעונו של עבד, כדי לפנות בעבודת ידיים את התמרים הרקובים שמתנחלים הביאו במשאית והשליכו בפתח הבית.

‍

יום שני – פעילים של "מסתכלים" שבו לביתו של עבד בפסאיל מצויידים בכלי עבודה ומריצות והחלו לפנות את התמרים הרקובים. בחלוף זמן הגיעו לשטח חיילים ודרשו מהפעילים להתרחק מהמקום בנימוקים מופרכים כאילו הם "גונבים תמרים" ו"פולשים לשטח פרטי של המאחז הקרוב". שעות חלפו ואז הזמינו לובשי המדים את המשטרה שסילקה את הפעילים באיום שיעכבו אותם בעילה של "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". נציג החוק השמיע את אותם טיעונים שקריים חסרי כל בסיס חוקי ועובדתי ומבלי להציג כל מסמך או צו, ובכך איפשר למתנחלים לחזור שוב ולהציק למשפחה בהמשך היום.  

הדיון בבג"ץ בעתירתם של תושבי ראס עין אל-עוג'ה שהוגשה במרץ 2025 התקיים בפני השופטים סולברג, שטיין וכנפי-שטייניץ. העתירה מטעם תושבי הכפר וארגון ״מסתכלים לכיבוש בעיניים״ שהוגשה באמצעות עו״ד שלמה לקר נדונה בחלוף חודשים רבים ולאחר שהתושבים נטשו את אדמתם אך לפני שבועיים. באוגוסט 2025 הצטרפה לעתירה האגודה לזכויות האזרח כידידת בית המשפט. האגודה טענה שהמדינה נמנעת מלהגן על התושבים – הן במחדל, באמצעות אי-מניעת אלימות המתנחלים, והן במעשה. בדיון השמיעו הצדדים את טיעוניהם..

‍

יום שלישי – עדר פרות הובל בידי מתנחלים לפסאיל כשהבהמות רומסות כל אשר בדרכן בקרבת ביתו של עבד.

‍

יום רביעי – מתפרסמת החלטת בג"ץ בעתירה של תושבי ראס עין אל-עוג'ה.  בהחלטה הקצרה נאמר: "ברוח הגישה המעשית שאפיינה את הטיעון מטעם העותרים ומטעם המשיבים, הוחלט כי המשיבים (אלוף הפיקוד, המינהל האזרחי והמשטרה) יושיטו לעותרים סיוע, בתיאום מראש, על מנת לאפשר את חזרתם למקום מגוריהם, תוך התמקדות בתא שטח ספציפי, בראס עין אל-עוג'ה". עוד נאמר בהחלטה כי "הודעת עדכון מטעם המשיבים תוגש בתוך 60 יום, ובה פירוט לגבי פעילויות אכיפה שנעשו בשטח בתקופה זו, לשם הבטחת הבטחון"

"מסתכלים לכיבוש בעיניים״ פרסמה תגובה על ההחלטה: ״טוב עשה בית המשפט כשקיבל את ההחלטה להטיל על המדינה את האחריות להשבת תושבי הכפר אל בתיהם. לאורך כל ההליך המשפטי, המדינה העבירה מידע שקרי לבית המשפט, ואילולא נהגה כך, ייתכן שהתוצאה העגומה שבהמלטות תושבי הכפר מאימת המתנחלים והצבא, היתה נמנעת.״. עוד נאמר בהודעה ש״חזרת התושבים לא תתאפשר מבלי שהמדינה תבטיח עתה תנאים מינימליים לקהילה, ובהם סגירת השטח מפני ישראלים למעט אורחי הקהילה, נוכחות קבועה של כח צבאי או משטרתי במקום שמשימתו להגן על התושבים (כפי שקיים בכל התנחלות), ומתן אפשרות לתושבים לבנות מחדש את בתיהם. ללוא נכונותה של המדינה לעמוד בתנאים הללו, כל החלטה בנושא תהיה חסרת משמעות.״

‍

יום חמישי – עדר פרות שב לפסאיל עם חבורה של מתנחלים צעירים, הפעם ללא כיפות ראש גדולות וללא וציציות מתנופפות.

‍

יום שישי – אחרי שבשבועיים שחלפו שפכו מתנחלים פעמיים משאיות של תמרים רקובים בפתח ביתה של משפחה פלסטינית, הגיע למקום הפשע אליאב ליבי מהמאחז הסמוך ויחד עימו חבורה של נערי מאחז. הם פלשו לחצר הבית ונהגו בו כבשלהם. המשטרה נקראה למקום מספר פעמים אך ניידת לא הגיעה.

‍

יום שבת – מתנחלים ובהם אליאב ליבי ונערי מאחז שבו למתחם ביתו של עבד בפסאיל ואיימו להיכנס אל תוך המבנה. פעילי "מתסכלים" הצליחו לעצור בעדם. פעילי "מסתכלים" סייעו ב"נוכחות מגינה" בדומא ובג'יפטליק.