אחרי שנתיים של התנכלויות נכנעה קהילת ראס עין אל־עוג'ה ונטשה השבוע באורח סופי את אדמתה שבדרום בקעת הירדן. הקהילה שמנתה כ–120 משפחות והיוותה סמל לעמידה עיקשת אל מול הטיהור האתני בשטחי C ולוותה ב"נוכחות מגינה" צמודה של "מסתכלים לכיבוש בעיניים" איננה עוד. על פחונים שנותרו מאחור רוססה הכתובת: "נכבה שלישית 2026".

מאחז שהוקם עשרות מטרים מבתי התושבים היה הקש ששבר את גבם. חודשים רבים נמנעה מהם גישה למים ולמרעה, העדרים הפלסטיניים נכלאו בדיריהם בעוד עדרי המתנחלים שהגיעו ממאחזים לא חוקיים שוטטו בין מבני הפח של משפחות הרועים שאויימו בידי נערי מאחז ושולחיהם. צה"ל עמד לצד המתנחלים. המשטרה, אם הגיעה, עשתה זאת באיחור, וכאשר הגיעה שלחה את התושבים והפעילים "להגיש תלונה" במקרה הטוב או שעצרה/ עיכבה אותם – המותקפים – במקרה הגרוע יותר.

כל עוד זה התרחש מעבר לקו הירוק התקשורת העדיפה להתעלם. רק כאשר סיגל שוקרון הותקפה עם בני משפחתה בתחילת השבוע בביתה, בקיבוץ גליל-ים, התעוררו ערוצים ועיתונים שהבינו שיש כאן "סיפור שיכול למכור". כלי התקשורת וחלקו הארי של הציבור "שוחר הדמוקרטיה" בישראל חייבים להתעורר ולפעול אל מול התופעה שהיכרנו  במחצית הראשונה של המאה ה-20 באיטליה ובגרמניה, כי אחרת הדמוקרטיה השברירית שלנו (שהיא לעת עתה ליהודים בלבד) תניף במהרה דגל לבן.

הכרסום של הדמוקרטיה הישראלית לא החל ב-2026 אך הוא צובר תנופה ללא התנגדות  ממשית. באחת ממערכות הבחירות בין 2022 ל-2024 התנדבנו זוגתי ואני לשמש משקיפים בקלפיות מטעם אחד הגופים "מגיני הדמוקרטיה". בחרנו לבלות יום בשתי קלפיות בבית"ר עילית כי ידוע שאחוז ההצבעה בקהילות החרדיות מגיע ל-100% והיה חשוב להבטיח שהוא לא יעבור את מאת האחוזים. סיכומו של יום ההצבעה בקלפיות בהן ישבנו היה שהשהות שם היתה נעימה, ההצבעה היתה מאורגנת היטב ולא נרשמו כל חריגים. יתכן שהנוכחות שלנו תרמה לכך.

השיח לקראת בחירות 2026, שאם אכן יתקיימו הן יתרחשו בין מאי לאוקטובר (המועד הקבוע בחוק הוא 27.10), עוסק לא מעט באיומים על טוהרן. החשש להגינותו של הליך הבחירות עלול בין השאר לערער את אמון חלקים מן הציבור בספירת הקולות ובאמינות התוצאות הסופיות, מצב שעלול למנוע מרבים את ההליכה לקלפי. יתכן גם מצב, שראשי המפלגות שיאבדו את השלטון יערערו על התוצאות אחריהן, מצב שעלול להוביל למהדורה ישראלית שתדמה למתקפה על הקפיטול ב-2021.

מערכת הבחירות של 2026 היא ההזדמנות האחרונה להחזיר את המדינה למסלול דמוקרטי-שוויוני, הזדמנות שלא תחזור להחליף באמצעות הקלפי את שלטון ארגון הפשע בראשות הליכוד הביביסטי. הליכוד מבין היטב שסיכוייו בקלפי קלושים ולכן אנשיו יעשו כל שביכולתם למנוע את התבוסה לפני הבחירות, במהלכן ויתכן שגם לאחריהן.

מומחים מנו סכנות אחדות למערכת בחירות חופשית ובראשן חקיקה שתמנע בחירות הוגנות ושוויון הזדמנויות לכל המפלגות המתחרות עד כדי פסילתן ומניעת התמודדות של אחדות מהן על ידי ועדת הבחירות המרכזית ובג"ץ בלבושו החדש. קיימות סכנות נוספות: הגבלות על חרות הביטוי וחופש העיתונות; יצירת מצב חרום מלאכותי שימנע בחירות חופשיות ולא יאפשר השתתפות בהליך הבחירות של חלקים מסויימים בציבור מבין המתמודדים וזכאי זכות הבחירה; איומים על מועמדים ורשימות שיגרמו להם לפרוש מן ההתמודדות; התערבות זרה ומתקפות סייבר; שימוש בבינה מלאכותית (AI) ודיסאינפורמציה תוך כדי מערכת הבחירות ("הערבים נוהרים לקלפיות").

לא תהיה זאת הפתעה אם הממשלה תייצר מצב ביטחוני מתמשך שישמש תירוץ לצמצום זכויות וחרויות אזרחיות. אנו עדים לכך מאז 7 באוקטובר 2023. בשם בטחון המדינה מסיתים נגד מתנגדי הממשלה, מציגים כל התנגדות כחתרנות, מטילים בהם את חותמת ה"בגידה" ואז מגבילים מחאה ומשתיקים ביקורת. זה קורה פעמים רבות באורח ממסדי על ידי משטרת בן-גביר (לעיתים עם סיוע של השב"כ ושל שופטים מסויימים) ופעמים אחרות על ידי ארגונים ממומנים ("אם תרצו") ו/או פרטים הפועלים מטעם עצמם ולעיתים מסתייעים ואף ממומנים בעקיפין בידי שלוחות של מפלגות השלטון (הצל, מרדכי דוד, רמי בן יהודה).

שוחרי הדמוקרטיה בכלל ואנו הנאבקים בכיבוש בפרט יכולים וצריכים להיערך מבעוד מועד כדי להיאבק למען קיום בחירות הוגנות. המאבק צריך להיות הן בחודשים לקראתן והן ביום הבחירות. אך עוד בטרם נתגייס למערכה הזאת מתחייב שיינקט צעד נוסף שיעודד 20% מבעלי זכות הבחירה לממש את זכותם ביום הבחירות. הם יעשו כן כאשר הם יחושו שלקולם תהיה השפעה על תוצאות הבחירות. זה עשוי לקרות והצעד הראשון נעשה בהכרזה על הקמתה שוב של הרשימה המשותפת. הסקרים מאששים אפשרות להתעצמות היצוג הערבי בכנסת. אצבעותיהם של נבחרי הרשימה עשויות לקבוע כיצד תראה הממשלה לאחר הבחירות.

במאמר מוסגר יש לציין כי יצוג ערבי מכובד ומשפיע בבית הנבחרים יסייע ויבטיח שהכנסת והממשלה יאלצו  לקבל החלטות המאמצות דרישות אזרחיות לגיטימיות של המגזר הערבי ובהן שוויון בתקציבים בתחום הדיור, החינוך, הבריאות, התעסוקה, התכנון העירוני ובעיקר הביטחון האישי, שהממשלה נוכחית הזניחה בחוסר האונים שלה שלא לומר בכוונת תחילה.

כמהלך ראשון לעידוד ההצבעה של תושביה הישראלים-פלסטינים של המדינה חייבים לשכנע את ראשי הציבור הערבי שהם יהיו שותפים לממשלה דמוקרטית. כיום, "מפלגות האופוזיציה" אינן מעזות לומר שהנציגות הערבית בפרלמנט תהיה שותפה לממשלה שהן יקימו. הניסיון בצרוף רע"ם ל"ממשלת השינוי" היה מוצלח ואל לנו לשכוח שמי שהפיל את הממשלה היו הבוגדים האופורטוניסטים ממפלגתו של המועמד המוביל כיום, נפתלי בנט.

כדי שראשי האופוזיציה יעבירו הילוך נדרש לחץ מן הרחוב. ההפגנות הנוכחיות מתמקדות בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ב"קטארגייט", בשוויון בגיוס. הן מתעלמות מן הכיבוש. אנו חברי "מסתכלים לכיבוש בעיניים" נוכחים בהפגנות כדי לומר למשתתפיהן שהם לא מכוונים אל המטרה הנכונה, כי רק פתרון הסכסוך, שתחנתו הראשונה היא ההבנה שחייבים לסיים את הכיבוש, יהיה המצע של התיקון. הכיבוש מונח לפנינו מאז 1967 והוא המקור לאפרטהייד, למשיחיות, ללאומנות, להדתה, לגזענות, למיזוגיניה, לחלוקת המשאבים המעוותת וכל אלה הם אבות ההפיכה המשטרית והרס הדמוקרטיה.

הציבור המפגין חייב לדרוש ממנהיגיו להכריז בפה מלא כי ערביי ישראל הם שותפים רצויים ומלאים בממשלה עתידית. הנוכחות האזרחית במתחם הציבורי, בהפגנות, מהווה מנגנון הגנה של הדמוקרטיה המבהיר שהציבור לא ישתוק כאשר תהיה פגיעה בטוהר הבחירות, אם לפניהן בחקיקה שתקשה על התמודדות מפלגות ערביות ואם בקבלת חוקים והחלטות שימנעו הצבעה חופשית בקלפיות בישובים ערביים. ראוי להזכיר לציבור הזה את "ליל גלנט" הראשון, עת נתניהו נבהל וביטל את פיטוריו בזכות היציאה ההמונית והספונטנית של ציבור ענקי לרחובות.

כדי למנוע סכנה שמצביעים יחששו להגיע לקלפיות ביום הבחירות יש לעצור כל ניסיון לשינוי של כללים (כמו הניסיון הכושל להציב מצלמות בקלפיות) ובמקביל לפעול כבר עכשיו להבטחת נגישות להצבעה: הסעות לקלפיות, ליווי אוכלוסיות מודרות, והסברה פשוטה וברורה על זכויות הבוחר. חשיבות מיוחדת יש לתת ליצירת "נוכחות מגינה" בקלפיות בישובים הערבים. אלפי מתנדבים בקלפיות, נוכחות של משקיפים אזרחיים, תיעוד חריגות ודיווח מסודר לוועדת הבחירות  ימנעו הטיה של התוצאות ועוד קודם לכן יחזקו את האמון של המצביעים בכשרותן של הבחירות ויניעו אותם לצאת ולהצביע, כי כל קול קובע.

ועד יום הבחירות יש לציבור הנאור הזדמנות לומר דברו במוצ"ש (31.1.26) וליטול חלק בהפגנה היהודית-ערבית שתתקיים בתל-אביב.

גרסה קצרה של המאמר פורסמה בזמן ישראל ב-8.1.26