חורבן בית שני העסיק אותי כבר בנערותי ובעצם מעסיק אותי מאז ועד היום. חשוב היה לי לנסות ולהבין מה הביא לאסון הנורא הזה שעיצב את קורות עם ישראל למשך אלפי שנים. העיסוק הזה איננו פשוט. המקורות להבנת התקופה, ובכללה החורבן, מעטים מאוד והבנת ההיסטוריה והכרונולוגיה מתבססת בעיקר על כתביו של יוסף בן- מתתיהו.

בכל מקרה, אם לתמצת, הסיבות ה"פוליטיות" לחורבן מתמקדות בכשלים מערכתיים ובהם פילוג עמוק בחברה, קיצוניות אידיאולוגית, היעדר הנהגה ראויה ומוסכמת ותגובה חסרת אחריות לאתגרי הכיבוש הרומי.

אחר שנימנו הסיבות הללו צריך לומר שמה שמעצב את היחס לחורבן בית שני דורות רבים, עד היום, איננו הדיון בטקסטים ההיסטוריים ובאמת ההיסטורית. לטוב או לרע. העיסוק העכשווי בחורבן מתמקד בצום תשעה באב, ובמרכיביו: קריאת מגילת איכה, מנהגי צום ואבלות ולימוד אגדות החורבן. אין ספק שהציבור שומר המצוות וחלק ניכר מהציבור המסורתי "מחוברים" להוויה הזו, מה שאין כן לגבי רוב הציבור החילוני. ויש כאן החמצה.

כבר חז"ל – חכמים כתוארם - הבינו שאסון החורבן  גדול מכדי שניתן יהיה לתפוס אותו בהשגה פשוטה, ויש צורך ל"תווך" אותו באמצעות סיפורים שיאפשרו הזדהות וחיבור. לכן נוצרו אגדות החורבן שהמוכרת והחשובה שביניהן היא על "קמצא ובר-קמצא". לא ניכנס כאן לפרטי האגדה, חשוב בהחלט ללמוד אותה, אולם הדבר החשוב והמהותי הוא שסיפור נקודתי שעיקרו עוולה מוסרית קשה שנגרמת לאדם אחד, כאשר הסובבים אדישים כלפיה,  מוביל ב"אפקט פרפר" לחורבן הבית!!

גם באגדות חורבן אחרות העניין המרכזי הוא הקשר המוחלט שבין העוולות המוסריות הפנימיות לבין החורבן. למשל, מגילת איכה בפרק א', מעגנת את הקשר הזה: חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר.  {ס}  ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ".

החיבור בין העוולות המוסריות לבין חורבן מהדהד! אין כל ספק שחז"ל ביקשו להעביר מסר לדורות שאחריהם, ולא רק לנתח ולפרש את האסון הגדול ביותר בתולדות ישראל עד השואה.

בעוד ימים ספורים יקראו מאות אלפים ואולי יותר את מגילת איכה. רבים  יצומו, ינהגו מנהגי אבלות וחלקם גם "יהדרו" במצווה ויעטו שק של אבל. במקומות שונים בישראל יתקיימו ערבי שיח והמושג "שנאת חינם" יידרש מכל כיוון.

ספק גדול האם אנשים ירהיבו עוז להבין ולומר בקול שאנו נמצאים כעת בימים של חורבן. ימים שלא היו כמותם, מבחינת מספר ועוצמת העוולות המוסריות שמתקיימות ב"בית השלישי". אנחנו יכולים, בעת הזו,  לכתוב ולצלם מאות ואולי אלפים של סיפורי חורבן שממחישים את רוח התקופה. הם מצטרפים לכשלים "מערכתיים" שלא היו כמותם בתולדות מדינת ישראל שנובעים מכך שישראל מונהגת על ידי קואליציה וממשלה זדוניות וכושלות.

צריך לומר, אין דבר מנותק ומופרך יותר בימים האלה, מאשר לציין אבל על האסון הרחוק ההוא בלא להבין ולחבר את הדברים למציאות ימינו. רק בימים האחרונים נרצח איש השלום הפלסטיני עודה הת'אלין על ידי טרוריסט יהודי, כאשר החשוד ברצח נשלח למעצר מנהלי וקרובי הנרצח לא הורשו להתכנס ולהתאבל. זו עוולה שרק בגינה היו אמורות "אמות הסיפים" להזדעזע.

גם בימים האחרונים נרצחו תושבים בעזה ובהם ילדים מזי-רעב על ידי צה"ל.  "ילדים שאלו לחם — פורש אין להם" (איכה ד). הטבח ההמוני של אוכלוסיית הבלתי-מעורבים בעזה, וההתעללות האיומה באוכלוסייה הוא עוולה שאין לה שיעור. ומה היו אומרים חז"ל? גם בימים האחרונים נמשכו מעשי הרצח בחברה הערבית, כאשר החברה הכללית אדישה לזוועות והמשטרה אינה מסוגלת/רוצה לטפל בכך. רק תמול שלשום נבחר חשוד באונס ליו"ר ועדה חשובה בכנסת.

בימים האחרונים נמשכו ברחבי הגדה המערבית העוולות והפשעים של הטרוריסטים היהודים המשיחיסטים, יורשיהם של הסיקריקים והקנאים, מחריבי ירושלים באסון ההוא. והנורא מכל ,הפושעים המנוולים הללו נתמכים על ידי ממשלת ישראל ועל ידי רשויותיה. "נבואת" פרופסור ליבוביץ' ז"ל על אחרית הכיבוש מתממשת במלואה.

וגם בתשעה באב הקרוב, מופקרים חטופים ברצועת עזה תוך הפרה בוטה של המחויבות המוסרית של  המדינה לחייליה ולאזרחיה.

כל אלה הם רק "קצה הקצה" של העוולות המוסריות (שחלקן ייקראו בשפה מודרנית פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות) שמכוונות את הדיבור אל החורבן, ומה שנותר הוא לדמיין כיצד ייראה החורבן הזה. אולי, טוב ונכון יותר, להתייצב נגד כוחות השחור, מחוללי העוולות והחורבן ולנסות למנוע אותו. הלוואי שנזכה.

*המחבר הוא אקטיביסט ורב חילוני-הומניסטי