התכנית "זמן אמת – בעלי הבית" בנושא אלימות המתנחלים, ששודרה ב-8.12.25, תיארה באופן מצויין, אם כי לא מלא, איך מתרחשת האלימות בגדה המערבית, נתנה תשובה חלקית לשאלה מדוע היא מתרחשת, ולא עסקה כלל בשאלה מה אפשר לעשות כדי להתמודד איתה. ויש מה לעשות.

האלימות על שני חלקיה – הממסדית ואלימות השטח – משרתת את תכנית ההכרעה שהוצגה על ידי בצלאל סמוטריץ. מטרתה הסופית היא לצמצם ולהעביר את כל הפלסטינים למספר "קנטונים" בשטחי A, ולבצע טיהור אתני של כל שאר שטחי הגדה המערבית, שם יגורו יהודים בלבד. תכנית זאת, אם תמומש, תהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד באופן מלא ורשמי, תשלים את הפיכתה למצורעת בחלקים גדולים של העולם ותגרום להרס סופי של הדמוקרטיה – כי לא יהיה אפשר לשמר את המציאות שתיווצר רק בצד המזרחי של הקו הירוק.

התוכנית הזאת מתממשת כבר באופן מוצלח בחלקים גדולים מאד של שטחי C, שפונו לחלוטין מתושביהם הפלסטינים. כעת המאמץ מופנה לשטחי B. חלוקת העבודה היא ברורה – הממשלה על כלל גורמיה מאפשרת את המהלך ומכוונת אותו, המתנחלים מיישמים אותה בשטח.

הממשלה וגורמיה מאפשרת את הפעולה באמצעות אספקת האמצעים הפיזיים, באמצעות מניעת אכיפת החוק והסדר ובאמצעות גיבוי ציבורי. המתנחלים מיישמים את חלקם באמצעות אלימות. כי משהו צריך לגרום לפלסטינים לעזוב את ביתם, עצם הקמת ה"התיישבות החדשה" בשמה המכובס לא יגרום לכך, ובשביל טיהור אתני נדרש שאנשים יעזבו פיזית את ביתם.

המשהו הזה, הגורם שמביא אנשים לעזוב את ביתם, הוא אלימות. אלימות שיטתית וממוסדת. אלימות שהצבא והמשטרה לא יכולים לבצע בעצמם. המתנחלים הם כח החוד, חיל החלוץ שמפעיל את האלימות. כוחות הביטחון מגבים ומאפשרים, לפעמים גם משתתפים.

בשנים האחרונות גורשו עשרות קהילות רועים פלסטיניות משטחי C. מדובר במאות רבות של מבנים, עשרות אלפי ראשי צאן ואלפי אנשים. איש מהם לא פונה על ידי המינהל בתוקף צו חוקי. הם עזבו את בתיהם כי חוו אלימות בלתי נסבלת. כי לא ניתן היה לחיות יותר במקומות בהם חיו עשרות שנים, וכי איש לא עזר להם.

אלפי עצים נכרתו ונשרפו, עשרות דרכי עפר נחסמו ונמנעה גישה לאדמות החקלאיות, כניסות לכפרים נסגרו. המהלכים הללו נעשו על ידי המתנחלים או על יד כוחות הבטחון בלחץ המתנחלים. כך מתחילה הפעולה נגד הכפרים עצמם והמשכה שכבר מתממש בחלקו הוא אלימות ממש. פעולה שתביא על פי התוכנית לגירוש הכפרים מתושביהם, כפי שגורשו קהילות הרועים.

לא מדובר רק ב אנשי ה"חוות". ביום יום הם מובילי האלימות, אולם בעקבות פיגוע מצטרפים אליהם אלפי מתנחלים "רגילים" שמבצעים פוגרומים בתוך הכפרים בגיבוי כוחות הבטחון והמועצות האזוריות, כך גם האלימות נגד המסיק שמבוצעת על ידי תושבי ההתנחלויות, על ידי הרבש"צים שהם חלק מכוחות הבטחון ועל ידי חיילי ההגמ"ר שאף הם מתנחלים שקיבלו מדים נשק ורחפנים.

הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות נגד זה, הבשורה הרעה היא שלא עושים זאת מספיק. אפשר לעמוד נגד, כפי שעושים אני וחבריי בבקעת הירדן. אנחנו ה"אנרכיסטים" אותם הזכירה השרה סטרוק.  אולם אנחנו שומרי חוק. אנחנו ניצבים אל מול הרוע ואל מול הפרת החוק השיטתית והממוסדת ומקשים על מבצעי הפשעים לממש את זדונם. אנחנו מתעדים ומעבירים את התמונות לכל עבר, בלעדינו כלל לא הייתם יודעים על מרבית האירועים ולא רואים את הסרטונים מעוררי החלחלה. הפעולה שלנו אפקטיבית – במקומות בהם אנחנו נמצאים המציאות גרועה פחות. אילו היינו אלפים ולא מאות התמונה הייתה שונה. אילו את ואתה הייתם מצטרפים אלינו התמונה הייתה אחרת.

ואפשר וצריך גם לפעול במישורים נוספים, הפוליטי, הציבורי, המשפטי, התקשורתי, החינוכי ועוד. אף זאת לא נעשה מספיק.

כפי שעמדתם נגד הממשלה וניסיתם למנוע את ההפיכה המשפטית ותבעתם את השבת החטופים כך נכון שתתייצבו מולה גם בשטח שבו ייקבע העתיד של המדינה. כי בעיית היסוד של ישראל היא הסכסוך עם הפלסטינים, כל השאר תולדות.

פורסם לראשונה ב"הארץ" ב-9.12.25