פשעי מלחמה
אינם אות מתה
פשעי מלחמה
אינם אות מתה
בעוד כשבועיים יעזוב נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, את אזורנו ואז ניכנס לשלב שלא הכרנו במלחמותינו מאז 1948. למעשה אנו צועדים במסלול שמוליך לשלב הזה כבר חודשים אחדים מאז פיצוץ עסקת השבויים בידי ממשלת נתניהו-סמוטריץ' ועם חידוש ההפצצות הנפשעות על רצועת עזה ותושביה. הנתיב הזה ששיאו בהחלטת הממשלה משבוע שעבר (פה אחד) להעצים את המלחמה טומן בחובו גם החלטה להמית את יתרת החטופים החיים. אין זה הפשע היחיד של ממשלת הזדון.
ישראל מבצעת בעזה פשעי מלחמה הכוללים הרג המוני, שבעיקרו לא מבחין בין מחבלים לאזרחים. הרעבה מכוונת של אוכלוסייה שלמה והרס שיטתי של בתים ושכונות לצורך הגליית אוכלוסייה שבסופו של המהלך צפוי טיהור אתני הם חלק מן הרפרטואר הצה"לי, שפועל על פי הכוונה של ממשלת ישראל וזוכה לעידוד קולני של שריה. למרבה הצער כלי התקשורת הפופולריים אינם מדווחים על כך ואינם מדווחים ומשדרים צילומים משם, כאלה המתפרסמים ברחבי תבל ללא צנזורה.
אחרי זוועות 7 באוקטובר, ניתן להבין את ההצדקה למלחמה לפחות בשלביה המקדמיים, אבל זה לא אומר שנבון לעשות אותה באופן שישראל מנהלת אותה. המעשה הנבון בעת הזאת – 17 חודשים מאז מתקפת הרצח של חמאס - הוא לבחון לאן זה מוביל. העובדה שארגון הטרור חמאס ביצע פשעי מלחמה אכזריים אינה אומרת שאנו כמדינה צריכים לפעול על פי אותו קנה מידה. נקמה אינה צריכה להיות בלקסיקון שלנו. לפי כללי המלחמה שגובשו באמנות בינלאומיות כל צד חייב לשמור על הכללים אפילו אם הצד האחר הפר אותם. ומעבר לעניין המוסרי, אנו צריכים לתת את הדעת לכך שהפלסטינים, מדינות ערב, מאמיני האיסלם באשר הם, וכל אדם שיש לו קנה מידה מצפוני לא ישכח לנו את פשעי המלחמה. גם אחרי שהמלחמה תסתיים אנחנו נצטרך להמשיך לחיות כאן, עימם, לצידם ועם מצפוננו.
שני מיליון איש, גברים, נשים, ילדים ומבוגרים, שחלקם הארי חף מפשע מצטופפים בעזה. אין להתעלם מכך שלוחמי חמאס הסתתרו ומסתתרים ביניהם ומתחתיהם. אולם היה ברור שאם צה"ל יפעל בתוך האוכלוסייה זה ייגמר במספרים נוראיים של הרוגים חפים מפשע בעוד שחמאס, הממשיך להסתתר במנהרות ובקרב האוכלוסיה האזרחית, לא יוכרע. כמה פעמים כבר נכנסנו לסג'עייה?
התשתית המשפטית שעניינה פשעי מלחמה היא ארבע אמנות ז'נבה — שבכולן ניתן דגש מיוחד להגנה על אזרחים וכן על שבויים, פצועים ובלתי מעורבים, מי שאינם לוחמים. דיני המלחמה התפתחו במשך השנים והכירו גם בסכסוכים מזויינים בתוך מדינות ומול ארגונים חמושים. עיקרון מרכזי בהם הוא הבחנה בין מטרות צבאיות לגיטימיות לבין אזרחים ומי שאינם מעורבים בלחימה. עם זאת, דיני המלחמה מכירים בכך שבמלחמה תהיה פגיעה ודאית אך לא מכוונת בבלתי מעורבים.
ישראל חתמה ואשררה את כל אחת מארבע אמנות ז'נבה שקובצו בשנת 1949. האמנות הללו, כוללות סעיף המטיל חובה לחקור ולהעמיד לדין את מי שביצעו "הפרות חמורות" של האמנה. אמנת ז'נבה הרביעית שנוספה לשלוש קודמותיה לאחר מלחמת העולם השניה עניינה בטיפול באזרחים בזמן מלחמה וכן באזרחים בשטח כבוש שבו יש משטר צבאי של צבא כיבוש. סעיף 146 באמנה הרביעית קובע את חובתן של כל המדינות החתומות על האמנה וחברות בה, כולל ישראל, לחוקק חקיקה הולמת שתאפשר חקירה, העמדה לדין ואף ענישה של מי שאחראי על ביצוען של הפרות של האמנה. פקודת מטכ"ל, שכותרתה ”התנהגות בהתאם לאמנות בינלאומיות שמדינת ישראל צד להן", קובעת את חובת חיילי צה"ל לנהוג בהתאם להוראות ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949. סעיף 10 לפקודה, קובע כי בכל פקודת מבצע לקראת הפעלת כוח צבאי בנסיבות שרלוונטיות לאמנות השונות, ישוננו לחיילים הוראותיהן של האמנות. אות מתה.
על פי המשפט הבינלאומי מי שמפעיל כוח צבאי חייב לבחון את הסיכון לאזרחים ובלתי מעורבים, ביחס למטרה שאותה מנסים להשיג. זהו לכאורה הבסיס המשפטי לבנק המטרות של צה"ל. לצבא ברור שהתנקשות בבכיר בחמאס הנמצא במסתור, במרבית המקרים אם לא בכולם, בקרב אוכלוסיה בלתי מעורבת, תהיה כרוכה בהרג אזרחים. השאלה היא הפרופורציה. תחקיר שפורסם באתר "שיחה מקומית" מלמד שבתחילת מלחמת 7 באוקטובר אישר הצבא הריגה של עד 15-20 בלתי מעורבים שיהיו מצויים בסביבתו של כל פעיל חמאס זוטר, שסומן כמטרה בידי הבינה המלאכותית של צה"ל שכונתה "לבנדר". בעבר, הצבא לא אישר בכלל להרוג פעילים זוטרים בבתיהם, בנסיבות שיכללו נזק אגבי. מקורותיו של הכתב יובל אברהם אמרו עוד שבכמה מקרים כאשר המטרה היתה בכיר בחמאס בדרגת מג"ד או מח"ט, הצבא אישר הריגה של יותר מ-100 לא מעורבים למבצע התנקשות.
כתבת תחקיר של הניו-יורק טיימס מאוקטובר 2024 הציגה עדויות לטענה שחיילי צה"ל משתמשים בפלסטינים כמגן אנושי במהלך הפעולות בעזה. בכתבה סופר כיצד אזרחים עזתיים נלקחו מבתיהם, הוכרחו להיכנס למבנים ממולכדים או לסרוק מנהרות של חמאס כדי למנוע פגיעה בחיילי צה"ל. אחד המרואיינים תיאר כיצד הוכרח לצעוד כשידיו כבולות דרך ההריסות של חאן יונס בחיפוש אחר מטעני חבלה. לדבריו, הוא נשלח כ"כלב" לדירה ממולכדת לפני שחיילי צה"ל נכנסו אליה. מרואיין אחר סיפר כיצד אולץ ללבוש מדי צה"ל ולצאת לשוטט ברחובות, כדי שלוחמי חמאס יירו לעברו ויחשפו את עמדותיהם. בכתבה נאמר כי למרות שהדין הבינלאומי אוסר על שימוש באזרחים כ"מגן אנושי" צה"ל ממשיך להשתמש בפרקטיקה זו.
לרשימת פשעי המלחמה של ישראל ניתן להוסיף את מצבם ותנאי אחזקתם של עצירים מעזה המוחזקים בישראל מאז תחילת המלחמה. מדובר בכ-1550 אסירים כשנתון זה מתייחס לאסירים המוגדרים כ"לוחמים בלתי חוקיים" ואינו כולל את כל העצורים המוחזקים במחנות צבאיים. כארבעים מתוכם מתו בכלא. לפי דיווחים של בני משפחה ועורכי דין הם אסורים בתנאים לא אנושיים. כך למשל עצירים חולים מטופלים כשהם אזוקים, חלקם אף קשורים למיטה בארבע גפיים. דיווחים אחרים טענו שהאסירים מעונים, סופגים מכות והתעללות עד לרמה של אונס.
פשעי המלחמה של ישראל אינם רק נחלת המלחמה בעזה. הכיבוש של הגדה המערבית על 3 מיליון תושביה הפלסטינים מניב גם הוא פשעי מלחמה. על פי המשפט הבינלאומי כיבוש הוא מצב זמני הנובע מצורך צבאי. ביולי 2024 פרסם בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג חוות דעת, במסגרתה בחן את חוקיות המדיניות והפעולות של ישראל ב"שטחים הפלסטיניים הכבושים". בחוות הדעת נאמר, בין השאר, כי המדיניות והפעולות של ישראל בגדה המערבית מנוגדת למשפט הבינלאומי, שעל פיו כיבוש הוא מצב זמני הנובע מצורך צבאי. על פי דיני המלחמה הריבון בגדה המערבית אינו ממשלת המדינה הכובשת אלא צבאה החייב להגן על האוכלוסיה הנכבשת.
אחד האיסורים המשמעותיים של דיני המלחמה הוא האיסור להעברת אוכלוסין, ובמילים ברורות – איסור על הקמת התנחלויות והגליית האוכלוסיה המקומית ממקום מושבה. ב-2024 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי האלימות, שמפעילים גורמים ישראלים כלפי פלסטינים בשטחים הכבושים, מפרה את חובתה של ישראל, כמדינה כובשת, להגן עליהם. בנוסף פסק בית הדין כי מדיניות הרחבת ההתנחלות הובילה לעלייה באלימות של מתנחלים ושל גורמי ביטחון נגד פלסטינים, בעוד הרשויות בישראל אינן מונעות ואינן ממצות את הדין עם האשמים. מאז 7 באוקטובר הסירו המתנחלים, הצבא והממשלה כל רסן בהפירם בריש גלי את הדין הבינלאומי: הטיהור האתני נעשה באמצעות טרור נגד קהילות פלסטיניות כדי לגרשן ממקום מושבן.
ישראל אינה יכולה להתעלם מדיני המלחמה. מעבר להיבט המוסרי ואם ישראל אינה רוצה להיות מוקעת מחבר העמים, יש לציות להם חשיבות אסטרטגית-משפטית. הכוונה היא לכך, שכאשר יש למדינה מערכת משפט עצמאית, שחוקרת פעולות לא חוקיות לכאורה שנעשו בתקופת המלחמה, אין לבתי משפט מעבר לגבולות המדינה סמכות לשפוט את קציני צה"ל ויורד מאוד הסיכון למעצר או משפט בחו"ל.
אלא שמדינת ישראל מטילה עוצר על מערכת המשפט שלה והמשמעות המשפטית היא שחיילי וקציני צה"ל נתונים בסכנה אם יחפצו לצאת מגבולות הארץ. כבר עתה משרד החוץ והשב"כ מזהירים קצינים בכירים ומקבלי החלטות שלא לנסוע למדינות מסוימות שיש בהן סיכון להוצאת צווי מעצר. צילומים של קצינים מרוטשים כדי למנוע זיהויים וחיילים חובשים מסכות כאחרוני הגנגסטרים. יתכן שחלקם מסכימים עם המדיניות הפושעת של הממשלה אך רבים מתגייסים כי כך הוסללו ברבות השנים. זאת העת להתעורר.
אדם שנקרא למילואים ומצפונו אינו מתיר לו להיות שותף לפשעי המלחמה של מדינתו ואינו חפץ ליטול חלק במלחמה שמטרתה היא לשמר את שלטון ממשלת נתניהו יכול לבחור שלא להתגייס מבלי לעבור על החוק.
