הקשר בין הכיבוש להפיכה המשטרית בישראל הוא משמעותי. כמעט שלוש שנים מלאו להכרזתו של יריב לוין על "הרפורמה המשפטית" שמהלכיה עוכבו בראשיתה תודות למרי המנומס של "הקפלניסטים". אלא שדווקא מפלת 7 באוקטובר איפשרה לממשלת הנאשם נתניהו להמשיך במסע להרס הדמוקרטיה ללא התנגדות של ממש.

הציבור האזרחי זנח את המאבק למען הדמוקרטיה והתגייס למלחמה ברוצחי החמאס. למרבה הצער, חלק לא מבוטל מאותו ציבור נסחף למסע הנקמה שהובילו הממשלה והצבא, שאת מחיריו התחלנו לשלם. אותו ציבור שנשבה בסיסמה "יחד ננצח" ממשיך להתעלם מן הקשר ההדוק בין מתקפת 7 באוקטובר לכיבוש ולמדיניות של ממשלות נתניהו (וגם ממשלת בנט-לפיד) שעשו הכל כדי לא להגיע להסכם עם הרשות הפלסטינית, הסכם שתוצאתו תהיה חלוקת הארץ לשתי מדינות.

הכיבוש הוא מרכיב מרכזי בזהות ובמצע האידאולוגי של הימין הלאומני-דתי, שבמקביל מוביל את ההפיכה המשטרית. הבטחת המשך פעולת ההתנחלות כדי לשלוט בשטחים ולמרר את חיי התושבים באזור הכבוש גרמו לממשלות ישראל לעקוף ולהחליש מנגנוני פיקוח כמו בג"ץ, היועצים המשפטיים וגם התקשורת.

בה בעת, הכיבוש מממן ומטפח רשת אינטרסים כלכליים סביב התנחלויות, ביטחון ותשתיות, רשת שנהנית מחקיקה וממדיניות של משרדי ממשלה מוטים לטובתה. במקביל, המשאבים העצומים המועברים לתחזוקת הכיבוש באים על חשבון השקעות בתחומים נרחבים, החל מתמיכה בעיירות הפיתוח, עבור בהשקעות במדע, בתשתיות, בתעשיה וכלה בחינוך וברפואה.

הכיבוש גובה מחיר יקר מן החברה הישראלית ולא רק בהיבט שהסכסוך האלים ממשיך לבעבע אלא גם בשל כך שניהול של אוכלוסייה פלסטינית בשטחים הנעדרת זכויות אזרח מלאות, באמצעות צווים צבאיים ומערכת משפט נפרדת ומוטה לצד מנגנונים מגוונים שפותחו כדי לתחזק את הכיבוש וההתנחלויות (הפקעות, מעצרים מנהליים, הגבלות תנועה וכניסה לשטחים, מעקב, פגיעה בחופש הביטוי). חלק מכלים אלה חודרים מעבר לקו הירוק ומופעלים בחלקם כלפי אזרחים המפגינים נגד הממשלה ומהלכיה. הפשטתן של מפגינות בתחנת המשטרה ללא הנמקה ומבלי שנעשה חיפוש על גופן, היא דוגמה להליך שנשאב מן השטחים.

הכיבוש יצר והעצים מנגנונים שנהפכו לכלי שימושי לפוליטיקאים מובילי ההפיכה המשטרית. משטרת ישראל נעשתה למשטרת בן-גביר, משמר הגבול היה למיליציה כוחנית מדכאת חירויות אזרח, השב"כ נמצא בדרכו להפוך לארגון שישרת את ראש הממשלה במאבקו במתנגדיו. זה לא נוצר יש מאין – משטרת יו"ש, יחידות המילואים של המתנחלים והרבש"צים, מפקדי הצבא בשטחים – כל אלה טשטשו את הגבול בין סמכות חוקית המחייבת כיבוד זכויות יסוד לבין ניצולה לרעה של סמכותם למימוש מטרות פוליטיות. הכיבוש מתאפשר ביתר קלות כאשר מעמדם של בג"ץ ושומרי הסף נחלש. גלי בהרב-מיארה היא הגיבורה של שוחרי הדמוקרטיה. דמוקרטיה ליהודים בלבד חשוב לציין.

בטורו הקבוע שהתפרסם ביום ששי ב"דה-מארקר" יצא גיא רולניק נגד התפיסה הליברטריאנית לפיה הצלחתו של יזם, זה שעשה אקזיט מרשים, היא הצלחתו האישית. רולניק מצטט דברים שכתב ד"ר הראל פרימק ולפיהם אותה הצלחה אינה צומחת יש מאין. "זו בדיוק התפיסה שמסכנת אותנו: כי היא מתכחשת לרשת התשתיתית המוסדית שמחזיקה את כל הישגי החברה הישראלית... תעשיית הידע זקוקה לבתי משפט, לאוניברסיטאות, לרגולטורים חזקים, לעיתונות חוקרת ולצבא שמייצר ידע ולא רק נשק. כל אלה, מוסדות המדינה, הם קווי המתח שעליהם עומד ההייטק הישראלי — ובהם נתניהו פוגע, משחית ומחריב בשיטתיות".

כיצד מצליח נתניהו? "עשור שלם של שתיקה מצד בעלי הפריווילגיה, בטענה ש'אנחנו לא פוליטיים', היה, למעשה, השתתפות פסיבית והרסנית בקמפיין השלטוני נגד הדמוקרטיה". ואכן רק צד אחד היה פעיל בפוליטיקה בעוד הצד האחר התמקד בעשיה לביתו. אותו צד יזם את ההפיכה המשטרית הנשענת על שני מרכיבים – החרדים שהובטח להם חוק השתמטות והמתנחלים המאורגנים ובעלי הנוכחות הפוליטית הבולטת.

מאז עליית הליכוד לשלטון ב-1977 ההתנחלויות (שהוקמו תחת שלטון מפלגת העבודה) זכו בהכרה ונעשו לפרויקט ממלכתי. מאז היו תחנות משמעותיות בדרך להשתלטות שליחי המתנחלים על ממשלת ישראל. עם הקמת ממשלת "ימין על מלא" הם תפסו את החזקה על המשטרה, על משרד הביטחון (המינהל האזרחי), על הצבא בשטחים הכבושים וגם על משרד האוצר. עתה "הרפורמה המשפטית" של לוין שתפסה תאוצה סוגרת את המעגל בהיותה המכשיר שמשתק את שומרי הסף.

"אנחנו עכשיו בחדר מיון, מחוברים למכונות הנשמה. תוך זמן לא רב עלול גורלנו להיחרץ. איזה סוג של מדינה נהיה? איזה סוג של חברה נהיה?... זה הזמן להתעורר. לא מחר. לא מחרתיים", זועק רולניק. הוא חרד לשלומה של הדמוקרטיה אך בוחר להמשיך להתעלם מהפרת הדין הבינלאומי בשטחים, מן הטיהור האתני האלים – שהמחוללים אותם הם המנוע של ההפיכה המשטרית. לכן מן הראוי להזכיר למי שחרד לדמותה של ישראל ש"אין דמוקרטיה עם כיבוש".