באחד מסופי השבוע האחרונים עקרו כוחות הצבא כ-3,100 עצי זית בכפר אל־מועייר בגדה, כעונש על מה שהוכרז כניסיון פיגוע לכאורה, שהתרחש יום קודם לכן סמוך להתנחלות "עדי עד" – אירוע בו נפצע קל אזרח.

המעשים נעשו בברכת אלוף הפיקוד אבי בלוט, והם הוכחה נוספת ומהדהדת לכך שהמשימה (מזימה) הושלמה: הצבא שהכרנו איננו אותו צבא. מדובר בצבא אחר, המשרת עם אחר, עם אינטרסים אחרים, סדרי עדיפויות אחרים. צבא המתנחלים.

בכל שנות הכיבוש ננקטו צעדי ענישה קולקטיביים נגד כפרים מהם יצאו פיגועים, אולם אלה הוסוו תמיד מאחורי שיקולי ביטחון. הפעם המקרה שונה. הנקמנות אינה מסתתרת מתחת לאף עץ – רענן או כרות. היא הפכה למדיניות מוצהרת ולתוכנית עבודה.

אלפי העצים שנעקרו בשבוע שעבר היו אמורים להימסק בעוד כחודש כחלק מעונת המסיק הקצרה, ולספק פרנסה מועטה לחקלאי הכפר. הצבא ביצע את המשימה כשבמקביל חיילים משוטטים בכפר ומבצעים פוגרום, כמעשה המתנחלים. אלה אימצו את שיטותיו של אלה.

האלוף בלוט הסביר את הפעולה כ"חישוף", כלומר מניעת סיכון לירי בחסות העצים. אולם גם הוסיף: "כל כפר וכל אויב צריך לדעת שאם הם עושים פיגוע כנגד התושבים הם ישלמו מחיר כבד, הם יחוו עוצר, הם יחוו כתר והם יחוו פעולות עיצוביות… אנחנו מתלבשים על הכפר מוע'ייר שהוציא לא מעט פיגועים לאחרונה… הכפר מוציא פיגוע – אין בעיה… נייצר  פעולות עיצוביות כדי שכולם יהיו מורתעים".

רוצה לומר – כל הכפר הוציא פיגועים, וכל הכפר ייענש.

מובן שמטרת הענישה היא לא צורכי הביטחון המיידיים. מדובר בניסיון לסמן את כל 3,000 תושבי הכפר כאויבים ולפעול נגדם. למה? כי החזון הסמוטריצ'י הוא שהכפר יתכנס לשטח המגורים בלבד, וכל שטחי החקלאות יופקעו ממנו. החל בשטחי המרעה, דרך הפלחה, וכעת גם מטעי הזיתים.

"ומה היה לפני כן?", מקשים תועמלני הימין, וגם אנשי המרכז הנאיביים שאוחזים עדיין בדימוי אנכרוניסטי של הצבא. אני מסתובב  באזור כבר ארבע שנים וראיתי בעיניי איך המצב התפתח.

בשנת 2022 נקראנו על ידי תושבי הכפר לסייע באספקת מים לרועי צאן שיוצאים במשך חודשי הקיץ למרעה באזורים שבינו לבין בקעת הירדן, ותלויים באספקת המים הללו. מכיוון שהדרך לשם עברה בשטח אש, המים היו מגיעים בעוקבים רתומים לטרקטורים בסופי שבוע. מתנחלי האזור, מונהגים על ידי עברייני "מלאכי השלום" שהקימו התנחלויות בנות בסביבתו, מנעו את האספקה. נוכחותנו סייעה באותה שנה והרועים שרדו את הקיץ.

באביב 2023 נקראנו שוב לסייע בקציר החיטה באזור. על הדרך היחידה המובילה לשדות הוקם מאחז ובו אוהל, 10 עיזים, טרקטורון. המתנחלים במאחז עצרו אותנו ואת הפלסטינים עם הציוד החקלאי, תוך דקות הצטרפו אליהם עוד עשרות מתנחלים נוספים מהאזור, שהקיפו אותנו באופן מאיים. הזעקנו את צבא, ולאחר שיחה, סמל המילואים שנכח במקום פסק: "ישראלים עוברים, פלסטינים לא". "אלה השטחים שלהם", הסברנו. "אלה ההוראות שקיבלתי", אמר, ונסע.

בסמוך ל"מלאכי השלום" התגוררו במשך שנים שלוש קהילות רועים. הן התגוררו שנים רבות והתקיימו בעיקר על גידול צאן, וגם אליהן נטפלו אנשי "מלאכי השלום" וחבריהם. אנחנו עשינו כמיטב יכולתנו לסייע בהגנתם, וצפינו בכאב לב בסרט שחזר על עצמו בכל אזור הספר בגדה המערבית. תקצירו – הקמת מאחזים לא חוקיים, מניעת מרעה, כניסה לקהילה והטלת טרור. הכול בגיבוי הצבא והמשטרה.

התושבים החזיקו מעמד עד לשבועות שאחרי 7 באוקטובר 2023, שבעקבותיו הלחץ עליהם גבר מאוד. שלוש הקהילות עזבו בזו אחר זו, רובן לאזורים צמודים לכפרים דומא ומוע'ייר. פעילות הנוכחות המגינה שקיימנו באזור במשך חודשים רק דחתה את הקץ.

לאחר מכן המתנחלים פרעו ורבו. מכיוון שקהילות הרועים גורשו, הם עברו לשלב הבא בתכנית – לחץ על הכפרים עצמם, הכפרים בשטח B, דומא ומוע'ייר. השיא (הזמני) הגיע לאחר רציחתו של בנימין אחימאיר באפריל שנה שעברה. בעקבות הרצח, נשטפו במשך שלושה ימים הכפרים דומא ומוע'ייר באלפי מתנחלים שביצעו בהם פוגרום.

הציבור הישראלי, ששנה לפני כן סער וגעש בגלל פוגרום דומה בחווארה, היה כעת המום וחבול מאירועי 7 באוקטובר ומיאן לזעוק בנושא. שני הרוגים פלסטינים היו מבחינת רוב הישראלים רק עוד מספר, והוכנסו תחת הכותרת השקרית "מחבלים". ביום השנה להירצחו של בנימין אחימאיר, שוב יצא גל טרור ופיגועים לדומא ולמוע'ייר, אירוע שתורגם אף הוא למעשי טרור.

סמוך למקום שבו התגוררה קהילת רשאש הוקם מאחז חדש וגדול שנקרא "גל יוסף", ממנו יצא למרעה בנימין אחימאיר. המאחז ושכניו ניהלו והובילו את הטרור נגד הפלסטינים. הצבא בינתיים טמן ידו בצלחת, לא מנע את פעילות העבריינים, לא פינה את המאחזים, לא ביצע מעצרים. רק לפני שבועיים הרג הצבא צעיר במוע'ייר בטענה שזרק בקבוק תבערה.

הכניסה לכפר לכיוון כביש אלון, שהיא דרך הכניסה הנוחה ביותר לכפר, נחסמת חדשות לבקרים. אין יציאה לעבודה בישראל ויש קושי להגיע לעבודה במושבי הבקעה, שרבים מתושבי הכפר עובדים בהם.

ממזרח לכפר, משני צדי כביש אלון הסמוך, פרוסים מטעי זיתים גדולים ומטופחים השייכים לחקלאי הכפר. בעונת המסיק שעברה נמנעה הגישה לעצים והם כמעט שלא נמסקו, או שנמסקו ונבזזו על ידי המתנחלים. בשנים שעברו יצא הצבא להגן על תושבי הכפר כשיצאו למסוק. השנה כבר לא יהיה צורך. העצים נעקרו. מלאכתם של רשעים נעשית בידי רשעים אחרים.

כן, הייתה גם אלימות פלסטינית. היה את רצח בנימין אחימאיר, ייתכן שגם נעשה ירי באקדח בשבוע שעבר, אולי בקבוק תבערה, פה ושם זרקו אבנים על הכביש. אבל כשבוחנים זה מול זה, פרויקט התיישבותי עצום ולא חוקי, גזל קרקעות מניעת מרעה וחקלאות, פגיעה פיזית ברכוש, מניעת פרנסה ולא מעט פגיעה בנפש, מעצרים שרירותיים לא פעם, טרור והפחדה על בסיס יומיומי, כל אלה אל מול הבודדים שלא מבליגים ואוחזים בנשק – ברור מי הבריון ומי החלש.

הצבא, כמו מורה גרוע, תומך בבריונים נגד החלשים. כל מפקד מבין שבשביל שקט צריך לאפשר חיים סבירים לתושבים. הצבא של היום לא רוצה שקט, הוא רוצה "הכרעה". תפקידו בתכנית ההכרעה הוא לעורר את האלימות כדי שאפשר יהיה למחוץ את הפלסטינים. והוא מצטרף לחגיגה בשמחה.

(המאמר פורסם לראשונה באתר זמן ישראל)

- -   -   -

בעקבות עקירת 3,100 העצים בכפר אל־מוע'ייר ובעקבות דבריו של אלוף פיקוד המרכז, האלוף אבי בלוט, כי על הכפרים באיו"ש "לדעת שאם הם עושים פיגוע – הם ישלמו מחיר כבד ויחוו עוצר וכתר והם יחוו פעולות עיצוביות" פנתה התנועה לטוהר המידות ליועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון.

במכתבה טוענת עו"ד אביה אלף, יו"ר הועד המנהל של התנועה, כי דבריו של האלוף בלוט בהקשר זה כי המשימה של הצבא אינה רק "לצוד, לסכל את החוליה ואת המחבל" אלא גם "לייצר פה פעולות עיצוביות" משמיעים כוונה ליישם מדיניות של ענישה קולקטיבית למטרות הרתעה, הנוגדת את המשפט הבינלאומי.

לטענת עו"ד אלף השימוש במונח "פעולות עיצוביות" אינו אלא, במשתמע, דרך מכובסת לבטא כוונה לפגוע בתשתית או ברכוש פרטי כתגובה ענישתית – בבחינת למען יראו ויראו – בלי קשר לחלקו של בעל הרכוש במעשה אסור ובלי קשר בין פעולה זו לצרכי ביטחון רלבנטיים.

עוג נטען במכתב כי העובדה שעקרו למעלה מ-3000 עצים מעלה את החשש כי מדובר בביטוי מוחשי להצהרת הכוונות שעליה הודיע האלוף. "גם אם נניח כי עקירת עצים נעשית בשל צורך צבאי מובהק כפי שפורסם, דהיינו כדי למנוע שימוש במטע הזיתים כמסתור לביצוע פיגועים, עדיין המספר חסר התקדים של עצים שנעקרו והשטח הנרחב שבו בוצעה העקירה, מעלה את החשש כי חוסר המידתיות יש בו חריגה מסמכות שתוצאתה פגיעה ברכוש פרטי שלא כדין".

התנועה מבקשת שתלונתה תיבדק כדי לוודא שצו האלוף ניתן כדין, וכי יישומו נעשה

כדין ואם יתברר שמדובר בחריגה מסמכות, לפחות לגבי חלק מן השטח, היא מבקשת לדעת מה ייעשה על מנת להשיב את המצב במקום לקדמותו ואילו הנחיות יינתנו על מנת למנוע התנהלות דומה בעתיד.