שבועיים חלפו מאז שמתנחלים פלשו למוע'ייר א-דיר והקימו מאחז בקרבת בתיה של קהילת הרועים הפלסטינית. היתה זאת פלישה שבסופה, לאחר חמישה ימים, נטשו התושבים את אדמתם מאימת הטרור המתנחלי. ביום ראשון (25.5.25) שבו  חיילי הטיהור האתני בשרות הממלכה לפעול והפעם בראס אל-עין. אלא שהפעם התייצבה מולם, ביוזמת פעילי ״מסתכלים לכיבוש בעיניים״, קבוצה גדולה של ישראלים שבאו לנסות ולמנוע את מסע האלימות שסופו – אם היה מצליח – גירושה של עוד קהילה מאדמתה.

המשמרת ששהתה בשטח הזעיקה את חבריה. למעלה מעשרים מתנדבים עזבו את עיסוקיהם וירדו לדרום בקעת הירדן, הודעות דחופות יצאו לתקשורת הישראלית והזרה, והאגודה לזכויות האזרח שיגרה מכתב דחוף לאלוף הפיקוד.

בשטח עצמו חרשו המתנחלים את אדמת מגרש הכדורגל של ראס אל-עין, תקעו בזנ"טים וסילקו את רכושם של התושבים. טענת הפעילים שמדובר באדמה פלסטינית פרטית נדחו על ידי נציגי השלטון, הצבא והמשטרה. אולם במחצית היום עצרו הפולשים, נציג מטעם המינהל האזרחי הורה להם להפסיק ולצאת מן המתחם.

מסע הטיהור האתני – עשרות קהילות רועים ברחבי הגדה הכבושה נטשו את מקום מגוריהם מאז 7 באוקטובר – מתאפשר כיוון שהמדינה באמצעות שלל אורגנים מסייעת לשליחיה המתנחלים. מכתבה של האגודה לזכויות האזרח הופנה בשל כך אל אלוף הפיקוד שהוא הריבון בשטח הכבוש על פי הדין הבינלאומי.

המכתב דורש מן האלוף "לספק הגנה מיידית ואפקטיבית" לקהילת ראס עין אל עוג'ה הסמוכה להתנחלות ייט"ב, במכתב החתום על ידי עו"ד טל חסין נאמר: "בין היתר, אנו דורשים כי תיאסר במפורש קרבת תושבי המאחזים הסמוכים ואחרים אל תושבי הקהילה ואדמותיה, ואל בתי המגורים ודירי הצאן בה".

המכתב מונה את האחראים לפלישה ומציין את תרומת כוחות הביטחון למהלך הכוחני: "כוח צבא שהוזעק למקום טען שהקמת המאחז מאושרת. אלא שהאדמות שעליהן מבקשים פורעי החוק להשתלט עכשיו הן בבעלות פרטית (ראה התרשים המצורף). לא בכדי לא גובתה טענת הצבא לאישור לכאורה שניתן להקמת מאחז חדש במסמך כלשהו, חרף בקשת הפעילים להציג לכך ראיה".

המתרחש בשטחי הגדה המערבית אינו זוכה לתשומת לב תקשורתית (למעט עיתון הארץ ואתר אליו, "שיחה מקומית") והציבור אינו מגלה עניין. כלי התקשורת עם דגש על ערוצי המיין-סטרים מסקרים את מה שמתרחש בשטחים מנקודת מבט ביטחונית כשההתמקדות היא בפיגועים ובעימותים. לעומת זאת כמעט ואין מילה על הברוטליות של הצבא ועל פשעי המתנחלים. הציבור נעשה אדיש, "זה שם מעבר להרי החושך".

גם המלחמה שמנהלת ישראל נגד תושבי עזה, הרג לא מבוקר של נשים וילדים והרעבה מכוונת שלהם, אינה מניעה מחאה מתבקשת נגד פשעי המלחמה. מצעד הדגלים והאלימות המתנחלית שנלווית אליו, שחזינו בהם בשבוע שעבר בירושלים עם הסיסמאות הרצחניות כ"שיישרף לכם הכפר", "בעזה אין לימודים, לא נשארו שם ילדים" או "בלי נכבה - אין נצחון" אינן זוכות לגינוי, בוודאי שלא מצד האופוזיציה הרופסת מבית בנט, גנץ ולפיד.

למרות זאת עובדת נגע הכיבוש וההתנחלות, שמייצגיהם יושבים בממשלה ומכתיבים את מדיניותה, חודרת אט אט לתודעה הישראלית. אלא שהמאבק למען החטופים, נגד השתלטות נתניהו על שב"כ, בעד גיוס החרדים ונגד יוקר המחיה זוכים למירב תשומת הלב. כך ממשלת סמוטריץ'-נתניהו-בו גביר יכולה להמשיך במסע הטיהור האתני. גם בג"ץ וגם היועצת המשפטית לממשלה ופרקליטות המדינה אינם מקיימים חובתם על פי דיני המלחמה ומעניקים שמיכת הגנה לפורעים ולשולחיהם. לכן המסע הזה לא נעצר ועלול שלא להיעצר.

רק התגייסות של הציבור, שיבין סוף סוף את הקשר בין הכיבוש לבין ריסוק הדמוקרטיה, פשעי המלחמה בעזה, הפטור לחרדים עם השלכותיו הכלכליות והחברתיות תמנע את המשך ההידרדרות, שמרסקת את מעמדה של ישראל, מביאה את המשק לשפל ומוחקת כל אמת מידה מוסרית. יש לקוות שציבור "רק לא ביבי" אכן יפנים זאת, אחרת ייפקחו העיניים מאוחר מדי, כאשר יתממשו האזהרות ובעקבותיהן יגיעו הסנקציות על המדינה ועל אזרחיה.

   • המאמר פורסם לראשונה באתר "זמן ישראל"