זה שנים אחדות אנחנו עדים לתהליך הולך ומואץ של טיהור אתני בבקעת הירדן שבמסגרתו נעקרות קהילות רועים בשטחיC . כל מי שיגיע לשטח, ליום אחד, יוכל לראות את הזרוע הגלויה שלו בפועל – נערי המאחזים הפולשים עם עדריהם לשטחי המגורים הפלסטינים או את שולחיהם משתוללים שם עם רכבי הריינג'ר מתנת סמוטריץ'-סטרוק. עם זאת, חלק ניכר מפרויקט הגירוש מתנהל מאחורי הקלעים. על השאלה מי יוזם את העקירה של קהילות הרועים המקומיות? מי מגייס את הכספים הדרושים? מי נותן תימוכין לאלימות המופעלת כלפי התושבים כדי שיעקרו ממקומם? ניתן השבוע מענה בפוסט מזעזע אבל מאלף ברשת החברתית X.
בפוסט חשף יואל שילה, מזכיר היישוב מבואות יריחו בשלוש השנים האחרונות, כיצד התבצעה העקירה של כפר אחד גדול יחסית, ראס עין אל-עוג'ה. "בימי חג אלו כולנו מתרגשים לראות את התמונות האלה, העוג'ה חוזרת ליהודים"!!! , כותב שילה.
כפעיל בארגון "מסתכלים לכיבוש בעיניים", שליווה יחד עם אחרים את הכפר בשנתיים האחרונות ושהה בו מדי שבוע בשבוע, אני מוצא את הפוסט הזה כמעניין וחשוב כי הוא ממחיש עד כמה תהליך העקירה היה מאורגן ומתוכנן והתנהל בשיתוף פעולה של מגוון מוסדות מדינתיים.
ראס עין אל-עוג'ה היה ישוב שמנה יותר מאלף תושבים לפני שהחל תהליך העקירה. הוא היה מורכב מארבע קהילות של בדואים שהועברו לשם בהנחיית הממשל הצבאי בגדה המערבית הכבושה בשנות השבעים והשמונים. המרעה היה מקור הפרנסה העיקרי של תושביו. היו מסגד ובית ספר גדול יחסית בו למדו גם תלמידים מהישוב הסמוך עוג'ה. ראס עין אל-עוג'ה ממוקם קרוב ל"עין אל-עוג'ה", מעיין שופע יחסית ואיתן במשך רוב השנים. חלקו העליון והמערבי מוגדר כשמורת טבע (שמורת ייט"ב) וממנו מובילה תעלה לעוג'ה הממוקם על כביש 90. תושבי עוג'ה משתמשים במים לגידולים חקלאיים. האדמה עליה הקימו תושבי ראס עין אל-עוג'ה את בתיהם היא בבעלות פלסטינית פרטית.
לפני התיאור של פרויקט העקירה, כפי שמציג אותו שילה בפוסט שלו, ראוי גם לציין את ההקשר שבו הוא מתפרסם. הפוסט הזה הוא אחד מפוסטים רבים שהתפרסמו במהלך חול המועד פסח וביטאו פרץ של שמחה על עקירת הכפר. ביטויה הממשי של השמחה התממש בחגיגה בהשתתפות מאות אנשים שהגיעו למעיין בימי החג. החידוש בפוסטים האלה הוא שמצד אחד הם לא נכתבו רק על ידי גורמים הידועים ב"קיצוניותם", כמו אלה שמזדהים כ"קול הגבעות", ומן הצד האחר הם מתייחסים בגלוי ל"ייהוד", לעקירת הקהילות הפלסטיניות, כמטרה רצויה.
יואל שילה אינו מסתתר, כפי שהיה מקובל בעבר בקרב המתנחלים באיזור, מאחורי טענות שקריות על אלימות הפלסטינים או פרובוקציות של "אנרכיסטים". הוא מתאר בלי כחל וסרק את התכנון והביצוע של "הייהוד", גם אם הוא מתעלם מהאלימות העומדת בבסיסו. תרומתו העיקרית של הפוסט מבחינתי היא בתיאור חושפני של תפקיד המדינה בתהליך העקירה של הפלסטינים.
להלן סיכום קצר של תיאור הפרוייקט – שנדרשו 4 שנים כדי להוציאו לפועל - כפי שהוא מוצא את ביטויו בפוסט של שילה. הוא מתאר את ראשית הפעולה בארגון "אירועי חול המועד" במעיין העוג'ה בהשקעה של רבבות שקלים מתקציב המועצה האזורית בקעת הירדן. בשלב הבא, הוא מסביר, הקצתה "מנהלת ההתיישבות" עשרה מיליון שקלים "לפיתוח השמורה". המועצה האזורית בקעת הירדן השקיעה מאה אלף שקל נוספים בהעמקת הבריכות, והביצוע הופקד בידי רשות שמורות הטבע.
השלב השלישי והקריטי התרחש לפני שנתיים. סמוך לכפר ולמעיין העוג'ה הוקם מאחז חדש, "חווה" לפי הטרמינולוגיה המתנחלית. לפי שילה, הקמת החווה היתה כרוכה בהוצאה של עשרות מיליוני שקלים מכספי ארגון "אמנה" ומשקיעים פרטיים לצורך רכישת הקרקע. היא זכתה, כפי שהוא כותב, לגיבוי מלא מהמשרד להתיישבות ואף הוכרה במהירות חריגה כיישוב חדש, "ייט"ב מערב". הקמת החווה הביאה לפי שילה ל"הישגים מדהימים של שליטה בשטח". הישגים אלה, שבחלק אחר של הפוסט מתוארים כ"ייהוד העוג'ה", היו לפיי שילה תוצאה של פעולת "הרועים המדהימים והגיבורים בשטח" שהם "סיירת מטכ"ל שלנו".
פעילות הרועים נוהלה לפי הפוסט "בגיבוי מלא של הצבא, ושל רבש"צ מבואות יריחו (בשנים האחרונות משמש בתפקיד גבריאל קאליש) שקיבל הסמכה מפורשת מהמח"ט לפעול במרחב". הפעולה כולה נתמכה גם על ידי המועצה האזורית בקעת הירדן שהשקיעה כספים רבים בפרוייקט ושלחה את רכז הקרקעות שלה (הפקח, מאיר ניר) לסייע. "בשורה התחתונה", כותב שילה, אם אתם שואלים מי אחראי על יהוד העוג'ה, האחראים הם "אתם הציבור, אנשי מבואות יריחו והיישובים מסביב, המועצה, ההגעה שלכם, התרומות, החוות, הרועים, ולא פחות מזה הקול ששמתם בקלפי".
במבט מהצד ברור שכל המהלכים של "עידוד התיירות" כוונו מראש לעקירת הפלסטינים או "ייהוד העוג'ה". חשוב גם להבהיר ששילה לא מנה את כל הפעולות הענפות במסגרת פרויקט העקירה. הוא לא הזכיר למשל דרך שנפרצה בניגוד לחוק מההר לכפר כדי להקל על מציקים להגיע גם ממאחזים נוספים בסביבת כביש אלון. שלישית הטענה שהכספים שהושקעו בהקמת "ייט"ב מערב" נועדו לרכישת קרקע היא לא נכונה. החווה נמצאת על אדמת מדינה, ולכן סביר שהם פשוט מממנים את החווה עצמה. אבל חשוב מכל אלה, מה שחסר בפוסט של שילה. כל אחד מבין שתושבי הכפר לא בחרו מרצונם לעקור מבתיהם. המהלכים שנקטו אנשי החווה כדי לייהד את העוג'ה או "להגביר את השליטה" היו אלימים ממש.
מעשי האלימות כללו הפניית העדרים לחצרות התושבים, ניתוק חוזר ונשנה של צינורות המים וכבלי החשמל, ושוד חוזר ונשנה של הצאן, שבלילה אחד כלל יותר מאלף ראשים. כשלוקחים את הפעולות הלא חוקיות הללו בחשבון מבינים עד כמה נורא שכל זה נעשה, כפי שמבהיר שילה, באחריות משותפת של הצבא, יישובי האזור, המועצה האזורית, ובסופו של דבר שלנו, הציבור הישראלי כולו.
