הסיום הנכון והאפשרי למלחמה:
פתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית
הסיום הנכון והאפשרי למלחמה:
פתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית
הסיום הנכון והאפשרי למלחמה:
פתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית


הסיום הנכון והאפשרי למלחמה:
פתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית
הסיום הנכון והאפשרי למלחמה:
פתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית
הסיום הנכון והאפשרי למלחמה:
פתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית
כמעט שבוע חלף מאז תקפו ישראל וארה"ב את אירן. כמנת הפתיחה של המלחמה פגעו בהיקף משמעותי בראשי הרפובליקה האיסלאמית ובהם סייד עלי חוסייני חמינאי יורשו של מייסדה חומייני. אך, וכך למדנו לאורך השנים, להרוגים קמים במהרה יורשים. אמנם לעיתים הם מתקשים להיכנס לנעלי קודמיהם, אבל לפעמים הם עולים עליהם, כפי שארע עם חסן נסראללה. מי זוכר את קודמו עבאס מוסאווי?
מועמד מוביל להנהיג את אירן ואת העולם השיעי (כ-220 מיליון נפש) הוא מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג העליון עד לפני כשבוע. האם מקבלי ההחלטות בישראל ובארה"ב הביאו בחשבון שיורש הכתר עשוי לצעוד בדרכו העיקשת והאכזרית של אביו? האם העלו בדעתם שייתכן ולאור הניסיון המר של ימים אלה, הוא עשוי לעשות שימוש באורניום המועשר, שנותר מוסתר בידי האירנים, ולנסות להגיע למעמד של מעצמה גרעינית? מה תהיה אז התוכנית של נתניהו את טראמפ - לחסל שוב את מה שכבר "חיסלנו" לפי הצהרותיהם לפני 8 חודשים? האם יעזו השניים לתקוף מדינה שמחזיקה ביכולת "המכה השניה", אמצעי שהיה הסיבה להפיכתה של ישראל למדינה גרעינית (לפי מקורות זרים)?
ובהיבט אחר: אם אירן תחזיק בנשק גרעיני, אין ספק שמדינות נוספות במזרח התיכון יכנסו למרוץ. מצרים, סעודיה וטורקיה הן המועמדות העיקריות. בסוגיה זאת כתב אמיר אורן ב'הארץ': "קל להסביר פעולה נגד גרעין בידי סדאם, אסד וחמינאי. קשה הרבה יותר לנמק התנגדות לאותו גרעין בידי ארדואן, מוחמד בן סלמן וא-סיסי. אמנם חיסול הגרעין האירני ישלול מהם את כורח ההשתתפות במרוץ, אך הם עדיין יכולים להחליט להתגרען, משיקוליהם הריבוניים, ומה אז? ישראל תאיים ואף תתקוף במצרים, טורקיה, סעודיה והאמירויות?".
עוד למדנו לאחר מלחמת אירן-עירק (1980-1988), שהאירנים הם אויב נחוש, שיש להם אוויר לנשימה לאורך זמן. יש להם היסטוריה בת אלפי שנים, הם יודעים לספוג מכות, הם אסטרטגים בעלי ניסיון, והם לא נופלים משום אומה ביכולתם המדעית. על מתקפת הפתע הנוכחית, שבעצם לא היתה צריכה להפתיע, הם מגיבים בסבלנות. כמות הטילים המוגבלת שברשותם מטופטפת באיטיות ולא רק לעבר ישראל אלא גם לעבר שכנותיהם במפרץ ביודעם שככל שהמלחמה תארך, הלחצים הפנימיים בישראל, בארה"ב, של שליטי המפרץ ושל מדינות אירופה יתחילו להשפיע.
ככל שהמערכה תצבור ימים ושבועות, וככל שמדובר ביכולת ההתמדה וההישרדות של המשטר בטהרן, ההתכתשות בין הטילים למטוסים תהיה למלחמת התשה ואז המטוטלת המדינית תיסוב נגד ישראל, האחראית להתפרצותה. מחירי הנפט העולים, הפגיעה בסחר הבינלאומי, הבורסות המתמוטטות, וכמובן הפגיעה הפיסית ואובדן ההכנסות של מדינות המפרץ, כל אלה ישחקו תפקיד נכבד שיותיר את ישראל בודדה במערכה מול אומה עיקשת בת 100 מיליון תושבים.
ולא זאת בלבד - ישראל תחת שלטון ממשלת נתניהו הנוכחית אינה כשירה למערכה ארוכה. כל שריה כושלים והמערך הממשלתי חסר יכולת לתפקד בשגרה ועל אחת כמה וכמה בעת חרום. מדינות וחברות ברחבי תבל אינן ששות לשתף פעולה עם ישראל הכובשת שמפרה זכויות אדם ואת הדין הבינלאומי. גם טראמפ עשוי להתנער מהידידה המכשילה במזרח התיכון כאשר יתברר לו שהמלחמה היא עול ופוגעת בפופולריות שלו. כדאי גם לא להתעלם מכך שבעוד 3 שנים הוא יהיה היסטוריה ומול ישראל יתייצבו הימין הרפובליקני המתבדל והדמוקרטים שכבר עתה מואסים בנו.
למלחמות לא יוצאים מתוך מחשבה על הבחירות הקרבות. מלחמת מנע מול אירן עשויה להיות מוצדקת ומובנת בהיות טהרן ספונסרית של אי יציבות אזורית וטרור עולמי. בניית מאגר הטילים רחוקי הטווח שלה ויצירת טבעת האש סביב ישראל היה בהם די כדי לשכנע את הציבור לתמוך בהחלטת הממשלה לתקוף. אלא שמדובר בממשלה ששריה הם אומרי הן כנועים של העומד בראשה ולנתניהו אין שום אינטרס לבד מטובתו שלו. הוא הוכיח זאת בטפחו את חמאס, במתקפתו על ערכיה הדמוקרטיים של ישראל, בצרפו את הכהניסטים והמשיחיים לממשלתו והפקדתם של תיקים אסטרטגיים בידיהם. מתקפת המנע היתה זוכה גם לתימוכין ממדינות ברחבי תבל לו ישראל היתה מגלה חתירה לשלום ולא רק עם מדינות המפרץ וסעודיה אלא גם עם שכניה הקרובים ביותר, הפלסטינים.
יציאה למערכה ללא תכנית מדינית לסיימה בהסדר סופה כישלון. ממשלת נתניהו לא הציגה ולא דנה בתוכנית כזאת במודע כי אין בכוונתה להגיע לפתרון של שלום. היא מעדיפה טיהור אתני וסיפוח. אולם לא כל הקלפים בידיה. בהנחה שהתרחיש האופטימי יתממש ואירן ובעלות בריתה יקפלו את הדגל ההתקפי אזי תהיה אפשרות לסיום הסכסוך הישראלי־פלסטיני. סילוקם של ראשי הציר האירני, חמינאי, נסראללה וסינוואר צריך להיות רק השלב ראשון, שכן למרות ריצוץ "ראשי הנחש" 5 מיליון פלסטינים החיים בשטחים הכבושים, ביהודה ושומרון ובעזה, עדיין כאן. למרות פיטפוטיו של נתניהו - בהיעדר פתרון לבעיה הישראלית-פלסטינית לא יכון שלום עם סעודיה וסוגיית השטחים הכבושים לא תיעלם. להיפך.
לכן, במקום לחגוג את השמדתו של המן של המאה ה-21, הילולה שמקיפה שכבות רבות בציבור בעידוד כלי התקשורת צמאי הרייטינג כאילו אין מחר, על הישראלים וממשלתם להתפכח ולחזור אל היסודות שעמדו בבסיס הסדר אפשרי בחבל הארץ בין הים לירדן, במקום שבו חיים שני עמים הזכאים להגדרה עצמית ולביטחון. הצבתה של תוכנית כזאת, שתזכה לתמיכה בינלאומית, תביא לסיומה המוצלח של המלחמה הנוכחית. מסע לכיוון הסדר מדיני ראוי שיזכה לתמיכת חלק הארי של הציבור הישראלי. הצלחתו של מהלך כזה יעניק בטחון, שגשוג ויעקר את הקיצוניים המשיחיים והפשיסטים שצמחו בקרבנו והרסו את התשתית הדמוקרטית שנבנתה כאן.