נער מאחזים הוליך את עדרו אל בין בתיה של קהילת ראס אל-עין בדרום בקעת הירדן והתושבים הזעיקו את פעילי "מסתכלים לכיבוש בעיניים" שבתוך דקות היו במקום. אירוע כזה מתרחש לעיתים תכופות והפעילים מתעדים את הסגת הגבול, מנסים לחצוץ בין העדר הפולש לרכוש ולבתיה של המשפחה הפלסטינית המתגוררת במקום. העיזים והכבשים, שהובלו לכפר מן המאחז הלא חוקי השכן, מתכווננות לערמות מזון הצאן של התושבים ואז, לעיתים, הפעילים מוחאים כף כדי להרחיקן. כדבר שבשגרה מדווחים הפעילים לצבא ולמשטרה כדי שיגיעו וירחיקו את עדרו של הנער המטריד למרחק של 30 מטרים לפחות מבתי הקהילה. את מרחק ההפרדה קבע הצבא.

ביום ראשון (9.6.25) התפתחו הדברים אחרת. הנער רעול הפנים התקשר לשולחיו והללו הזעיקו את הצבא והמשטרה, שהגיעו בתוך זמן קצר. בחלוף דקות אחדות עיכבה המשטרה שלושה פעילים. שוטר והחיילות שנכחו במקום אמרו לפעילים ש"הילד ממש פחד". המעוכבים נלקחו למשטרת בנימין, שם נחקרו ורק לאחר חצות הם שוחררו.

"אתמול בערב חוויתי על בשרי את המשמעות של משטרה פוליטית ורשויות המשרתות מטרות פוליטיות ומגזר פורע חוק", אמר לאחר שיחרורו איתן שטרן, אחד הפעילים שעוכבו. על חקירתו הוא סיפר: "החוקרת במטה בנימין ענתה לשאלתי והודיעה לי שאני נחקר בחשד ל'התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור'.  לשאלתי מה זאת אומרת ומה במעשי תומך בטענה היא לא ידעה מה לענות לי והוסיפה שאין זה מתפקידה להסביר לי את מהות העבירה שעליה אני נחקר. היא השואלת שאלות ואין זה מתפקידה לענות לשאלותי".

חוקרת המשטרה הציגה לנחקר סרט שרעול הפנים שלח למשטרה לביסוס תלונתו. "בסרט נראה בבירור שלא הפחדתי את הנער ולא הייתי בקרבתו", סיפר איתן. "הערתי לה שבסרט רואים שאין מגע ביני ובין הנער או העיזים שלצורך העניין הן  'הציבור'  על פי לשון העבירה שבעטיה נחקרתי. זה לא עזר", הוא סיפר.

"השוטרים החזיקו אותנו את כל 6 השעות המותרות בחוק,  עד הדקה האחרונה.  בשעת חצות הודיעו לנו פורמלית שהמשטרה החליטה לשחרר אותנו בתנאים מגבילים: לא להיכנס לאזור עוג'ה במשך 15 יום ברדיוס של 3 ק"מ ובערבות אישית של 1,500 שקלים. נאמר לנו שאם לא נחתום לא נשוחרר. חתמתי (וגם חברי) בדלית ברירה תוך מחאה בכתב למגינת ליבם של השוטרים" הוסיף וסיפר. המסקנה של איתן שטרן היא ברורה: "התיק ייסגר כי אין לו כל בסיס. הטרטור יישאר כדי להפחיד אותנו. הוא רק מתגבר. זאת החלטה שלנו האם להרכין את הראש ולהתקפל, להשתבלל, לתת לעניינים להתדרדר ולקוות שלא יגיע אלינו. אני את החלטתי עשיתי".

אין חידוש בעובדה שהצבא והמשטרה עובדים בשירות המתנחלים, ולכן כל תלונת שווא נענית בעיכוב ואפילו מעצר של פעילי זכויות אדם עם בונוס בדמות הטלתן של סנקציות כהרחקה, וזאת ללא כל בסיס עובדתי. תלונות שווא שיקריות הן כלי עבודה של מתנחלים שזוכים לאוזן קשבת מצד לובשי המדים. מאז 7 באוקטובר, וביתר שאת בחודשים האחרונים, מעצימים מתנחלים את פעילותם נגד קהילות הרועים הפלסטיניות כדי לממש את התוכנית הממשלתית (הבלתי מוכרזת) לטיהור אתני של שטחי C ו-B בגדה המערבית הכבושה. אחד האמצעים השימושיים במימושה של התוכנית הוא השימוש בקטינים, "נערי קצה" .

מדובר במאות בני נוער שנפלטו ממסגרות חינוכיות ומנוצלים במאחזים לא חוקיים בגדה המערבית בידי מתנחלים בוגרים. במאחזים הזעירים הללו ("חוות רועים", ע"פ הטרמינולוגיה המתנחלית) שבהם הם שוהים הם עושים את  העבודות הפיזיות: בנייה של מבני החווה, טיפול בבעלי חיים, מרעה ואף שמירה בלילות. בניגוד לנטען, המאחזים אינם מסגרות טיפוליות, אין בהם אנשי מקצוע אלא להיפך: הדמויות ה"אחראיות" שמהוות מודל לחיקוי מעורבות באלימות כלפי פלסטינים המתגוררים בסביבתם.

מטרתם היא להטיל טרור על יושבי הארץ כדי להשתלט על אדמות מרעה שיגרמו לקהילות הרועים הפלסטינים להסתלק ממקומות יישובם. ראוי לציין שכמעט כל התיקים שעניינם אלימות יהודית בגדה המערבית נסגרים ללא כתבי אישום.  בנוסף, התעלמות המדינה ממעשיהם של המתנחלים תועדה בעשרות מקרים בהם נראים חיילים וחיילות שעומדים מהצד בזמן ש"נערי קצה" תוקפים פלסטינים, מיידים אבנים, שורפים רכוש או כפרים.

זאת ועוד: "נערי קצה" החשודים בפעולות אלימות זוכים לייצוג משפטי מטעם עמותות כמו "חוננו", שנהנות מתרומות ולעיתים מיחס אוהד מצד גורמים במערכת. רבים מהנערים שנעצרים – גם באירועים חמורים – משתחררים תוך זמן קצר, לפעמים למעצר בית או בהתחייבות בלבד. ומעל כל זה יש להם תמיכה של ראשי ציבור, ח"כים ורבנים. יש ישיבות ומוסדות חינוך של הציונות הדתית-תורנית שנותנים גב אידאולוגי או רוחני להתנהגות הזו, ונהנים מתקצוב מדינתי.

אפשר לראות מערכת שלמה של היעדר אכיפה, התעלמות, ואפילו תמיכה פוליטית עקיפה, שמאפשרת לנערים האלו לפעול כמעט בלי הפרעה – ולעיתים מתוך תחושת חסינות מוחלטת.

ב-22 באפריל 2025 נכתב  כאן על פנייתו של ד"ר יורם שורק לוועדת האתיקה של איגוד העובדים הסוציאליים בתלונה נגד העו"סיות של המועצה האזורית בקעת הירדן לאחר שהן התעלמו מ-15 דיווחים לפחות בשנה האחרונה בנוגע לנוער מוזנח, מנותק ומנוצל לעבריינות בתחומי המועצה. בימים אלה הוא קיבל מענה מוועדת האתיקה: "ברצוני לעדכן כי לאחר קבלת התלונה היא נדונה בישיבת הוועדה. הוחלט להעבירה לנשואות התלונה כדי לקבל את תגובתן. בישיבה הקרובה שתתקיים בסוף החודש תדון הוועדה שנית בתלונה ולאחריה אעביר אליך את תגובת הוועדה."

בפוסט שפירסם ד"ר שורק בתגובה הוא כותב: "גירוש קהילת מע'ייר א-דיר שהתבצע בידי נערי גבעות המחיש באופן ברוטלי וברור את מדיניות הגופים המיישבים בגדה לניצול נוער מנותק כחיילים במערכה על הטיהור האתני של שטחי C. נערים הפעילים במערכה זו נחלקים לשני סוגים:

1. לבני החולצות: בני נוער נורמטיביים מההתנחלויות הוותיקות היוצאים בימי סוף השבוע (לא פעם בחולצות לבנות של שבת)  להטריד ולהתעלל בתושבי קהילות רועים סמוכות.

2. קרועי החולצות: נערים החיים במאחזים, מנותקים ממשפחתם שהאלימות כלפי פלסטינים בטווח הליכה מהמאחז היא שגרת ימי החול שלהם.

"בגידת העו"סים  נוגעת לקבוצה השנייה. כל מי שנמצא בשטחים בהם מתחולל הטיהור רואה את הנערים, רובם בגיל חינוך חובה וכמה מהם כבני 13-14: מוזנחים בלבוש, בהנעלה ובהיגיינה, מבלים שעות ארוכות לבדם בתוך קהילות פלסטיניות ומודרכים לפעולות וונדליזם, תקיפה והטרדה בידי מבוגרים המגבים אותם מתוך ה"חווה" בה הם מתגוררים.

"מפעילי המאחז מקפידים לשמור עליהם מנותקים מכל מסגרת חינוכית, טיפולית או שיקומית. כדי להחזיק צבא ילדים כזה נדרשת כמובן פעולה מתואמת של "מתיישבים" עם הצבא והמשטרה, על התיאום בין מפעילי המאחזים לכוחות הבטחון אמונים הרבש"צים (רכזי בטחון שוטף צבאי) הדואגים לחפות על מעשי נערי הגבעות מפני יחידות צבא האמורות לשמור על השקט בגזרה. אבל לא פחות מכך נדרש שיתוף פעולה של עובדים סוציאליים.

"עובדים סוציאליים האמונים על יישום חוק הנוער טיפול והשגחה והמועסקים ברשויות האזוריות של ההתנחלויות (בקעת הירדן, בנימין), הרחק מתשומת הלב התקשורתית והפוליטית, מגויסים למשימה זו לא פחות מהרבש"צים.  הדרך השקטה והאכזרית היא התעלמות: מי שידווח על הזנחת קטין והימצאותו בסיכון ברור ומיידי לחייו ולשלומו ימצא עצמו מול מערכת אטומה שתחכה בסבלנות שהמדווח יתעייף. המפקחות לא מתעלמות אלא מקפידות לענות לכל פנייה  באופן מסודר בנוסח "הנושא מוכר ובטיפול". למותר לציין כי הטיפול הזה כולל תמיד המשך פעילות הנער באותה מתכונת ותחת אותם מפעילים.

"לפני שלושה חודשים הגשנו את התלונה לוועדה והטיפול בה איטי. לא קשה לנחש את סיבת הרתיעה של איגוד העובדים הסוציאליים מעיסוק בנושא אבל אם יש טעם לקיומו של האיגוד מעבר למאבק (המוצדק) על תנאי עבודה ושכר הרי זה כשומר הסף של הערכים והשליחות של המקצוע. ללא קווים אדומים של אתיקה ותודעת שליחות שבמרכזה זכויותיו ורווחתו של הנזקק אין העו"ס אלא פקיד מועצה מקומית וכשעובדים סוציאליים נדרשים ומבצעים מדיניות של הפקרה בוטה של ילדים לידי כנופיות המסכנות אותם ומערבות אותם בפלילים חובת האיגוד לומר את דברו. אינני יודע אם תעמוד וועדת האתיקה באתגר שהנחנו לפתחה אבל עצם הדיון והדרישה לתגובה והסבר היא תקדים מבורך."