בסוף השבוע, בימים חמישי ושישי, תתקיים בירושלים "ועידת השלום העממית" של קואליציית ״הגיע הזמן״ שהיא חזית של 50 ארגוני שלום וחברה משותפת, הפועלים יחד לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהסכם מדיני שיבטיח את זכותם של שני העמים להגדרה עצמית ולחיים בטוחים.

אמנם כבר לא נשארו הרבה אנשים שלא עצבנתי והכעסתי, וכנראה שאחרי המאמר הזה יתוספו עוד כמה. אבל אחרי אירועי רעננה ובכלל, הם רלוונטיים יותר מתמיד. אז רק שתדעו שגם המאמר הזה נכתב בעצב אבל עדיין הדברים צריכים להיאמר.

לכנס השלום הקודם ש"הקרן החדשה" אירגנה ב"היכל מנורה" בתל-אביב עוד הוזמנתי כ"מסתכלים לכיבוש בעיניים". ההזמנה יצרה מחלוקת ודיון פנימי בצוות בשאלה האם להצטרף או לא כ"מסתכלים". לאחר שתי שיחות עם נציגות המארגנים, הבינו גם אלו שתמכו בלהצטרף לאירוע, שאין לנו מה לחפש שם.

למרות ש"מסתכלים" החליטה בסוף לא להצטרף, החלטנו לא לפרסם רשמית למה אנחנו לא מצטרפים, מהלך אשר חשבתי אז ואני חושב היום שהיה לא נכון, אך ברמה הפומבית כיבדתי את החלטת הצוות.

אבל היום אני בנאדם פרטי ואני מבין שעכשיו הקרן מארגנת את ועידת השלום, או במילים שלי "אורגיית השלום",  ועכשיו בניגוד לפעם הקודמת אני יכול להגיד את כל אשר על ליבי.

אנחנו נתונים במציאות שבה השותפים שלנו בעזה חווים טבח הרעבה וטיהור אתני. בשאר שטחי פלסטין הכבושה מתבצע טיהור אתני והאכזריות והרוע שוברים שיאים כל יום מחדש, מציאות שבה גם אנחנו היהודים הליברלים והדמוקרטים נמצאים תחת איום קיומי מהאויב הפנימי שלנו.

וכן, יש לנו עוד 59 חטופים וחטופות שם.

אבל נגיד שכל זה לא מפריע לכם לעשות את "ועידת השלום", אז לפחות הייתם מדברים על הדברים הנכונים.

אני לא אוהב לסבך דברים, אז לא הלכתי רחוק אלא פשוט עשיתי חיפוש בדף של ועידת השלום למילים כמו טיהור אתני, טרור יהודי, טוהר הגזע, עליונות יהודית, טבח, ונקמה. אולי אתם מוכשרים ממני ותמצאו, אבל תנחשו מה? אני לא מצאתי אזכור למילים האלו, ככה זה כשמנסים לרצות את כולם.

זה נורא נחמד לעשות "ועידת שלום" אבל בשביל זה, אין מה לעשות צריך קודם לסיים את הכיבוש, למנוע את כיבוש עזה, ולהיאבק בכת המשיחית אשר השתלטה על המדינה. ואת זה לא עושים בעזרת "ועידת שלום", אנחנו לא נסיים את זה לפני שתהיה פה מלחמת אזרחים ברמה כלשהי, ובאמת הגיע הזמן שתפנימו את זה. תכלס, הפשיסטים וטהורי הגזע כבר מזמן נלחמים בנו, עכשיו רק נשאר שגם אנחנו נצטרף.

כל התפיסה והרצון הזה של לא לעצבן, לא להכעיס ולנסות להכיל ולחבק את כל הארגונים והקבוצות, הוא מסרס, הוא מחליש והוא פוגע במטרה של כולנו. אין ספק שכאנשים פרטיים יהיו שם לא מעט אנשים שאני מעריך ומוקיר, אבל גם הם בוחרים בדרך הקלה, דרך שבסופו של דבר יש לה חלק לא מבוטל במצב של האין שמאל הישראלי.

ובתקווה שנשארו פה עוד כמה, במיוחד דל"בים (אנשי דמוקרטיה ליהודים בלבד), אנחנו צריכים להפנים שהאויב שלנו הוא משותף ולמרות מה שנראה הוא מיעוט. ביום פקודה אלו יהיו הבן גבירים, הסמוטריצ'ים, ועוד כמה יצורים שיצטרפו אליהם, אותם 20% המתנגדים להחזרת החטופים בתמורה להפסקה מיידית של המלחמה בעזה.

חלקנו פה מכירים את "החיילים" שלהם בקיני הטרור היהודי בשטחי פלסטין הכבושה, מולם אנחנו נצטרך להתמודד בקרוב, וכבר אמרו אנשים חכמים לפניי "יפה שעה אחת קודם".

עכשיו תוסיפו לכל הבלאגן והסיוט הזה, גם את טראמפ. אמנם הוא בלתי צפוי, אבל הוא מאד עקבי ברצון שלו לסגור את העיסקה הסעודית ששווה מאות מיליארדי דולרים, ואולי אפילו לקבל את פרס נובל לשלום. אני יודע שזה נשמע הזוי ולא יודע אם הוא יצליח, אבל אם תקשיבו טוב טוב ותקראו בין השורות אתם תבינו שזה הכיוון. דרך אגב, עוד שבועיים הוא בריאד.

אז קרב הרגע שבו תונח על השולחן ההצעה הסעודית, זה גם יהיה הרגע שבו כל אחת ואחד יצטרך להחליט האם הוא עם הבן גבירים והסמוטריצ'ים או איתנו "הסמולאנים" שרק רוצים לחיות בשקט ללא הבדל דת, גזע, ומין.

עוד אפשר להציל את המדינה שלנו, אבל בשביל צריך להסתכל למציאות בעיניים, גם כשהיא מכוערת.

זה בידיים שלנו.