נציגת ישראל לאירוויזיון, יובל רפאל, כבשה את המקום השני בתחרות הזמר הפופולרית בתבל ובמקום הראשון (!) בהצבעת הקהל שצפה בשידור. במאי המשלחת הישראלית, יואב צפיר, הסביר: "אירופה, דעת העם הפשוט, נהגי מוניות, מפיקים, עוזרי הפקה, הם בעדנו. בעד הסיפור הישראלי. מי שנגדנו הם האליטות, השופטים". מתברר שפשעי המלחמה של ישראל בעזה אינם מטרידים את "העם האירופאי".
כך גם השמדתם של הרצועה, תושביה, עריה ומחנותיה אינה מטרידה את "המוסר היהודי" שלנו וח"כ סוכות יכול להצהיר ש"כולם כבר התרגלו שאפשר להרוג מאה עזתים בלילה אחד במלחמה, וזה לא מעניין אף אחד". לכן ראש הממשלה יכול לפלוט "חמאס הם בדיוק כמו הנאצים".
ההיסטוריון עומר ברטוב במאמרו "הרישיון להרוג", שתורגם ופורסם על ידי 'הזמן הזה', מתייחס להשוואה הזאת: "כאשר לוחמי חמאס נתפסים כנאצים בני ימינו, אפשר לדמיין את ישראל כמלאך נוקם המשרש את אויביו באש ובחרב... המובן הזה של 'לעולם לא עוד' הוא שמאפשר למרבית אזרחי ישראל היהודים לייחס לעצמם עליונות מוסרית בעוד הם, צבאם, בניהם ובנותיהם, נכדיהם ונכדותיהם כותשים כל סנטימטר ברצועת עזה. זכר השואה גויס באופן מחריד הן להצדקת מחיקתה של עזה הן להצדקת השתיקה הרועמת שבה מתקבלת האלימות הזאת."
אלא שגם נתניהו מכיר סוף-סוף במגבלותיה של ישראל (תודה לטראמפ) ולכן הורה להכניס "סיוע מינימאלי של מזון ותרופות" לעזה כיוון שהמצב שם "התקרב לקו האדום", וכי התמיכה הבינלאומית בישראל נפגעת בעקבות הדיווחים על הרעב ברצועה. למרבה הצער, אין זה אומר שראש הממשלה וחבר שריו האופורטוניסטים מבינים שזו מלחמה ללא סיכוי. הרס החמאס כישות צבאית השולטת בעזה יכול להיות מוצדק אבל המטרה הזאת לא ישימה בהעדר חלופה מדינית לשלטון הטרור הפונדמליסטי שלו. שנה וחצי צה"ל יושב ברצועה - ניצחון אין וספק אם הוא אפשרי כאשר ישראל סירבה ומסרבת לכל פתרון שהונח על השולחן בידי ביידן ו/או המצרים ו/או האירופאים.
המשמעות הטרגית של המשך המבצע הצבאי, המחייב גיוס אלפים רבים של אנשי מילואים, היא שמעט החטופים שאפשר להצילם יקפדו חייהם תחת תימרות העשן שעולות מן ההפצצות של מטוסי חיל האוויר. חיילים יהרגו ללא כל תוחלת, המשק הישראלי יהרס ופירורי הדמוקרטיה שנותרו יגרסו גם הם. כל זאת כאשר ההזדמנות עדיין מונחת על השולחן. יש אפשרות להשתלב במזרח התיכון החדש נוסח טראמפ, שהוא הרע במיעוטו.
היה זה מאכזב להיווכח לגלות שלובשי הגלימות והכאפיות הסעודים, הקטארים והאמירתים זונחים את הפלסטינים ומסתפקים בשלל מרכולת הנשק והחימוש האמריקאים. טראמפ חטף את תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית והעולם הערבי-הסוני עבר לסדר יום חדש. כך יכולה ישראל ליצור ולבסס משטר אפרטהייד בגדה המערבית, לחלום על מימוש תוכנית טרנספר בעזה וכל זאת מבלי שלעת עתה מופעל עליה לחץ שעשוי לשנות את הנתיב שבו היא צועדת.
הארגון לשחרור פלסטין הכיר במדינת ישראל לפני שנים רבות בנוטשו את רעיון המאבק המזויין. הכשלון האסטרטגי של החמאס שיזם את מתקפת 7 באוקטובר סתם את הגולל על אפשרות כזאת. ישראל מתעלמת מכך שגם היום מוכנה ההנהגה היושבת ברמאללה לפתרון מדיני שיעגן את ביטחונן של שתי מדינות בין הים לירדן. למרבה הכאב גם בישראל לא נמצא להם פרטנר.
שאול אריאלי כתב זה לא מכבר ש"סמוטריץ' כובש את הגדה בשקט: בזמן שעסוקים במחאה בקפלן בזמן שצועקים בצמתים ומנופפים בדגלים בקפלן, סמוטריץ' עסוק בלשנות את המציאות בשטח. מי צריך הכרזות רשמיות על סיפוח כשאפשר פשוט להשתלט על האדמה עם כמה כבשים וטרקטורים?".
לפני 7 באוקטובר ישראל של נתניהו (ובנט, גנץ ולפיד) קנתה שקט בעשרות מיליוני דולרים קטאריים שאיפשרו סטטוס קוו (שהתברר כהרסני), שקט מדומה שאיפשר לה להמשיך במדיניות הסיפוח מבלי להידרש לפתרון מדיני. הכיבוש ירד מסדר היום הישראלי (הכרזה "אין דמוקרטיה עם כיבוש" הרגיזה את מפגיני קפלן), האפרטהייד הפך לעניין של יום-יום מבלי לזעזע את הספינה הישראלית ונוספה לכך מכונת רעל, שהסתייעה בערוצי התקשורת הפופולריים והפיצה מטענים של דה-הומניזציה על הפלסטינים.
איך משיגים שליטה בלי להכריז על סיפוח? שואל אריאלי ותשובתו היא: "פשוט מאוד! באמצעות חוות מרעה, הרחקת קהילות פלסטיניות מהשטחים האלה, וסלילת כבישים עוקפים. מתוחכם, יעיל, ובעיקר - מתחת לרדאר התקשורתי שעסוק בסיקור הפגנות בתל-אביב."
הגדה המערבית משנה את פניה. בזמן שהמפגינים במוצ"ש צועקים ''את כולם" למען שחרור החטופים. הצבא והמשטרה מתנכלים לפלסטינים בגדה הכבושה בעוד בתל-אביב מניפים שלטים נגד ביבי. סמוטריץ' שעל הקופה משנה את המפה ללא רעש וללא צורך בחקיקה שתעורר מחאה בינלאומית ובאותה שעה בכנסת ישראל דממה. "הכרעת חמאס חשובה יותר מטרגדיה פרטית של 22 אנשים" יורה עירית לינור בערוץ 14 ורק פחות מ-500 מפגינים התאמצו וירדו לשדרות כדי להניף שלטי "סרבו למלחמה".
אך לא לעולם חוסן. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, גינה את המתקפות הישראליות בעזה, והדגיש כי "המלחמה נמשכת זמן רב מדי" וכי "אין הצדקה למותם של עשרות אלפי פלסטינים חפים מפשע". הוא קרא להפסקת אש מיידית, לשחרור בני הערובה ולהזרמת סיוע הומניטרי רחב. צרפת אף שוקלת להכיר במדינה פלסטינית כצעד לקידום פתרון שתי המדינות.
נורווגיה כבר הכירה רשמית במדינה פלסטינית במאי 2024. המדינה הסקנדינבית קראה להפסקת אש מיידית ולהגנה על חיי האזרחים בעזה. ראש ממשלת בלגיה, אלכסנדר דה קרו, גינה את המתקפות הישראליות בעזה והביע תמיכתו בהכרה במדינה פלסטינית. הוא ציין כי "מה שאנו רואים כבר אינו תגובה פרופורציונלית". בלגיה הודיעה שהיא שוקלת הטלת סנקציות על ישראל והביעה תמיכתה בהכרה במדינה פלסטינית.
גם ספרד גינתה את המתקפות הישראליות בעזה והביעה תמיכתו בהכרה במדינה פלסטינית. ראש ממשלתה, פדרו סנצ'ס כינה את ישראל "מדינת ג'נוסייד" ולדבריו האיחוד האירופי צריך להעריך מחדש את יחסיו עם ישראל אם יימצא שהיא הפרה את המשפט ההומניטרי הבינלאומי במלחמתה בעזה. בעקבות האירוויזיון קרא סנצ'ס להוציא את ישראל מהתחרות.
ביום שלישי (20.5) פורסם שצרפת, קנדה ובריטניה יצאו בהצהרה משותפת ובה הכריזו כי ינקטו צעדים קונקרטיים נגד ישראל אם לא תופסק המתקפה על רצועת עזה ויוסרו ההגבלות על הכנסת סיוע אליה. "אנחנו לא נעמוד מנגד כאשר ממשלת נתניהו מקדמת את הצעדים המחפירים הללו", נאמר בהודעתן.
ראש הממשלה הטרי של גרמניה, פרידריך מרץ, הביע תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה אך גם הדגיש את הצורך בהקפדה על חובות הומניטריות כלפי אוכלוסיית עזה. מרץ ציין כי "לישראל יש עניין לגיטימי להדוף את טרור החמאס, אך היא גם מחויבת להבטיח סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית בעזה". ברלין עדיין לא הסירה מעצמה את רגשות האשם.
היום, 80 שנים לאחר הניצחון על גרמניה ועל רעיון עליונות הגזע, מתממש החשש שמדינת ישראל עלתה על המסלול המוביל אל הנאציזם, כפי שצפה פרופ' ליבוביץ'. סמוטריץ' הצהיר ביום שני (19.5) ש״אנחנו משמידים את כל מה שנשאר מהרצועה וזה יוביל להשמדת חמאס ולהחזרת החטופים. האוכלוסיה תגיע לדרום הרצועה ומשם למדינות שלישיות". שואל עומר ברטוב: "כיצד ייתכן כי בלב המאה העשרים ואחת – שמונים שנה אחרי תום השואה והקמתו של משטר משפטי בינלאומי שנועד למנוע התרחשות של פשעים כאלה – שמדינת ישראל, שנראתה ותיארה את עצמה כפתרון לרצח העם של היהודים, יכולה לבצע רצח עם בפלסטינים ולזכות בפטור כמעט מוחלט?".
תשובתם של הישראלים מגולמת באמירה שאין פופולרית ממנה: "אין בלתי־מעורבים בעזה". זה נוח, זה מאפשר לטמון את הראש בחול. ועומר ברטוב מזהיר: "ההרשאה שאותה מנצלת ישראל לרעה זה זמן רב – עשויה לפקוע. בניו ובנותיו של הדור הבא יהיו חופשיים לחשוב מחדש על חייהם ועתידם מעבר לזיכרון השואה. הם יצטרכו גם לשלם על חטאי הוריהם ולשאת בעול של רצח העם שבוצע בשמם".