מכתב פתוח לכבוד
השופט אלכס שטיין
מכתב פתוח לכבוד
השופט אלכס שטיין
מכתב פתוח לכבוד
השופט אלכס שטיין
מכתב פתוח לכבוד
השופט אלכס שטיין
ביום חמישי ה 3.7.2025 בשעה 20.30 בערב הוגשה לכבוד שופט בג"ץ התורן, אלכס שטיין, בקשה לסעד ארעי ודחוף בשל התגברות אירועי האלימות במערג'את - כפר פלסטיני המצוי במרחב יריחו בדרום בקעת הירדן. הכפר הזה סובל שנים מאלימות, הטרדות וגניבות מידי מתנחלי האזור, המשטרה והצבא. בקשה נוספת להורות על פינוי המתנחלים לאלתר הוגשה בשעה 23.30 עת התגברו אירועי האלימות. עשרות מתנחלים פלשו לבתים, פרצו לבית הספר, השחיתו רכוש, בזזו, גנבו, הציתו מדורות ואיימו על התושבים אשר בלית ברירה, החליטו לוותר על אחיזתם בקרקע, ארזו את רכושם הדל ועזבו את בתיהם.
לו הייתי חשדן הייתי מזכיר לכבוד השופט כי גם בשנות השלושים בגרמניה היו שמצאו פלפולים משפטיים וצידוקים בירוקרטיים להכשרתם והעלמת עין מהפשעים החמורים שבוצעו. אך מאחר ואיני מכיר את כבוד השופט ומשנתו אציין רק כי נאיביות ותמימות הם מצרכים נדירים במקומותינו והחלטותיך בבקשה לצו ביניים בבג"ץ 10151-07-25 עד כה מעידות כי בורכת בהן במידה רבה.
בהחלטתך הראשונה בעתירה הנדונה, אשר ביקשה כאמור סעד ארעי ודחוף דחית את הבקשה בטענה כי אין טעם להוציא סעד על חובה כללית להזכיר למדינה את חובותיה בתחום הפלילי והסדר הציבורי וקבעת כי המדינה תגיש תגובתה עד 4.7.2025 בשעה 12:00.
ציינת כי אין סיבה להתערב מאחר ו"חובותיהן של הרשויות האמונות על אכיפת החוק והסדר הציבורי ברורות וידועות; ולפיכך - בהתקיים חשש סביר לביצוע מעשים פליליים חמורים - חובה עליהן להתערב ולהשליט את הסדר על כנו." אכן, במדינה דמוקרטית הרשויות אמונות על אכיפת החוק ללא הבדל דת, גזע ומין. אך גם אתה וגם אני יודעים כי זה לא המצב בשטחים הכבושים שם חוק אחד חל על תושבי המקום הפלסטינים וחוק אחר על אדוני הארץ היהודים. עוד הוספת וציינת כי "סעד ארעי שחוזר על חובה כללית זו אינו מוסיף דבר ואינו נדרש".
גם החלטתך בבקשה השניה באותו הלילה חזרה על אותו רציונל ולאחר שקיבלת את עמדת המדינה הורית לעותרים להגיב לתגובת המדינה עד 7.7.25 כאילו יש לך ולהם כל הזמן שבעולם, בעוד הטרנספר הכפוי מתרחש. יתכן. ועדיין הרשה לי להקשות עוד קצת כבוד השופט: היית לאחרונה בשטחים הכבושים? צפית ביחס החיילים, המינהל האזרחי והמשטרה לאוכלוסיה הפלסטינית? לפעילי זכויות האדם? לעיתונאים? דיברת עם מי מהם? ואם לא אולי במקרה צפית בתיעודי הצבא בזמן הפרעות בחווארה? בטייבה? בדומא? בראס אל עין? בביתא? בכפר מאליק? האם אלו תמונות התומכות בטענה כי אין צורך לחזור על החובה הכללית? האם כך ממלאות לשיטתך רשויות אכיפת החוק את השמירה על הסדר הציבורי?
כאן אבקש להוסיף, כבוד השופט, כי לא אחת התקשרתי למוקד הבקעה, למשטרה ולצבא וניסיתי להתריע על הפרת סדר ומעשים פליליים המתרחשים מול עיני. כמוני התקשרו רבים מחבריי. תגובות הרשויות השונות היו לרוב חשדנות, ביטול והתעלמות. במקרים הבודדים בהם הגיע כוח צבאי ו/או כוח משטרתי לשטח הוא מעולם לא דיבר איתנו, אלא כיוון לעברנו את נשקו בעודו מסתודד עם הפורעים, שאך לפני רגע היכו אותנו, נכנסו לבתים לא להם, השחיתו רכוש, בזזו מזון, שפכו מים ואיימו עלינו ועל הפלסטינים שעליהם ניסינו לגונן. במקרים אלו לא עזרו בקשות, פניות חוזרות ותחינות. לא שינו גם התיעודים שהיו בידינו למעשים הפליליים שבוצעו.
בסופו של דבר צדקת. סעד ארעי דחוף בנקודת הזמן הזו אינו נחוץ עוד. הקהילה גורשה. הטיהור הושלם.
מעולם לא הכרתי ביטוי מוחשי יותר לביטוי "טחנות הצדק טוחנות לאט".