עומר מוחמד עוואדין عمر محمد عوضين
בן 14, מג׳נין.
עיצוב: להב הלוי
נזק אגבי, הכינוי האכזרי והלא אנושי לרצח של ילד באמצע היום. מבלי להושיט עזרה. ישראל לא טרחה לשחרר גירסא, אפילו מכובסת, אודות מותו.
עומר היה הבן הבכור להוריו, ריהאם ומוחמד: “הוא הביא הרבה אור לעולם עם לידתו״ יאמר אביו. לזוג היו עוד שתי בנות. אחת מהן מתה ב-2020 בנסיבות טרגיות.
תלמיד טוב בביה"ס חיטין, אפילו אהב ללמוד. צחוק מתגלגל וחוש הומור מיוחד. היה בוגר לגילו עם חוש צדק חברתי מפותח. חלם להיות איש עסקים מצליח. אהב טקסיות דתית, חודש קודם עלה לכעבה עם הוריו, החל לחסוף כסף כדי לקנות קישוטים לרמדאן המתקרב, כדי לקשט את הבית. באותו יום התקשר אליו אביו מייד אחר הלימודים ובקש ממנו עזרה בחלוקת משלוחים מבית המסחר שלו לציוד רפואי. עומר עלה על אופניו והחל בחלוקה.
בשעה 15:10 סיים את המשלוח האחרון לבית מרקחת ברחוב הראשי. הוא התקשר אל אביו ואמר לו שהוא יוצא לדרך אל החנות. האב ענה שהוא בדרך לסניף השני שבבעלותם. עומר יוצא מכיוון כיכר בית הקולנוע אל רחוב אבו בכר. בדרך חולף על פני אביו שהיה ברכב. הם מחליפים מספר מילים. עומר מבקש כסף אבל משטרה שמאחורי מכונית האב מאיצה בו להמשיך. דקה אחרי זה שמע האב את היריות. יום חמישי. רחוב ראשי. תנועה עמוסה, החנויות הומות אדם. עוברי אורח רבים מהלכים ברחוב.
שני מכוניות עם לוחיות רישוי פלסטיניות עומדות, בתוכן מסתערבים. על פניהם חולף אב עם עגלת תינוק. מייד אחר-כך הם מגיחים ופותחים בירי לעבר שני מבוקשים: יוסף אבו שריין (פעיל חמאס) ונידאל ח׳אזם (פעיל ג׳יהאד). 20 כדורים. אבו שריין פותח בריצה. כמה מהסתערבים יורים לעברו והוא נופל. הם קרבים אליו ויורים בו. הוצאה להורג סטייל.
ביריות נפגע עומר בגבו. הם לא עוצרים להגיש לו עזרה וממשיכים לעבר ח׳אזם השרוע על הקרקע פצוע ויורים לו מטווח אפס בראש. עולים על הרכב ונסים. בעימותים שהחלו, נהרג לואאי אל סרור ונפצעו 26 פלסטינים, חמישה מהם קשה.
עומר שרוע על הקרקע. הוא עדיין זז. בעל חנות ממול רץ אליו: ״ שאלתי אותו מה קרה. נפלתי הוא ענה. שאלתי אם נפגע והוא ענה שלא. אבל אז פניו הצהיבו. הפכנו אותו וראינו שנפגע בגב.״ בעוד הם מנסים לחלץ אותו, רכב המסתערבים חולף על פניהם. אמבולנסים לא מצליחים להגיע, אז הם מפנים אותו ברכב פרטי. אולם עומר כבר מת.
האב המודאג מנסה להתקשר. ללא מענה. יש לו הרגשה רעה. הוא שמע את היריות. שלוש דקות עברו מאז השיחה האחרונה שלהם. הוא מתקשר אל אחיו שנמצא במקום. האח מדווח שעומר נפצע.” ידעתי שמת. נכנסתי לשוק”. אומר האב. "בבית החולים עומר נראה שלו, אפילו ישן. וכל מה ששמעתי באוזניי היה הצחוק שלו. צחוק של ילד שרצה לחיות עד שכדורי הכיבוש הרגו אותו וכל היפה שאהב”. את הרמדאן שכה חיכה לו, ציינה המשפחה בלעדיו. ריהאם התגעגעה לימים בנם עומר עזר לה להכין את שולחן האוכל.
ישראל הודיעה שהרגה חמושים. לא הגיבה על הטענה ששני ההרוגים לא היו חמושים. אל מותו של עומר לא התייחסה.
הוא היה הקטין ה-17 שנהרג באותה שנה.
מקורות: וושינגטון פוסט, בצלם, DCI -P, Al Qastal
עיצוב הכרזה: להב הלוי.